השירים המשתתפים בתחרות "משהו מהבטן"

זיכרון ילדות/ליאורה פלד
מחוק
כשלא זוכרים, עצוב
ילדות מחוקה
אין סיפורים
אין זיכרונות
הכל ריק.
חלק חיים, מחוק
עצב פנימי
כעס
תסכול.
עוצרת
לא מבינה
למה הכעס ?
אמת או שקר
מציאות או דימיון
שפיות או לא
איבוד שפיות, בלבול.
סוד קבור בפנים.
לבד
בדידות הורגת.
כעס על הגוף שבגד
כעס על הסביבה שנטשה
מתה מבפנים.
והכל מחוק.
_______________________________________________________________________________
נטע פלג גינזבורג
אני נעשית לבקנית
שורשי עיניי מתלהמים לעומקם
ולרוחב ניתן לראות את האופק
מערה. כד מים. זה מה שיש
ומה שהיה הוא
גופי נרפה לאורכו, ואני מתקצרת
וימות השנה נאלחים והולכים
כמעט אפשר לראות
חרוב ומעין מים
ואין בי זרימה. הדם
פוקע מעורקיי
והרוח עודנה נושבת
עד יעכירו המים.
עד תעלה לבנה.
עד יעבור זעם.
_______________________________________________________________________________
נְשׁוּמָה / נועה מוזס
לוקחת נְשִׁימָה
עמוקה
וְעוֹד אַחַת
מצליחה לְרֶגַע
לְהַשְׁקִיט בְּתוֹכִי
סְעָרָה מתחוללת
שְׂעָרָהּ דַּקָּה
לְבָנָה
חָדִישָׁה
צומחת לָהּ בִּכְאֵב
מִתּוֹך תְהוֹמוֹתָי
צָצָה לָהּ
חצופה ובוגדנית
וַאֲנִי הָרֵי בִּכְלָל
לֹא בנויה
לסערות
ובוודאי לֹא
לשערות לְבָנוֹת
טוֹרְדָנִיוֹת וְזָרוֹת
אֵין לִי פְּנַאי
אוֹ רָצוֹן
וְחֶשֶּׁק
לייצר תופעות
שנובעות מְצַעָר
אֲנִי צְעִירָה
עָסוּקָה
בלבנות חַיִּים
שְׁלֵמִים
מְלֵאִים
מְרָגְשִׁים
אָז לָמָּה בִּכְלָל
וּבִפְרָט
נִדְרֶשֶׁת מִמֶּנִּי שׁוּב
אוֹתָהּ נְשִׁימָה
לְהַרְגִּיעַ
לְהַבְלִיעַ
אֶת תּוֹכִי וּבָרִי
וְנִשְׁמָתִי
לוקחת נְשִׁימָה
מִתּוֹך הִתְרַגְשׁוּת
מִתּוֹך שִׂמְחָה
אוּלַי כָּכָה
המציאוּת תִשְׁתַּנֶּה
מִכְּאֵב צוֹרֵב
לְלֵב אוֹהֵב
כֵּן כֵּן כֵּן
הנשימה
הִיא אֲנִי
וַאֲנִי
נְשׁוּמָה
אָהַהההה
__________________________________________________________________________
"ארגיש אישה" \ אודיה צור
אתמול הסתכלתי על עצמי במראה.
הורדתי את החולצה, מיותר לציין שהייתי בלי חזייה
והסתכלתי בתדהמה.
לא ,הם לא גדלו.
אתם בטח חושבים, "איזה ילדה" ," מה היא חושבת לעצמה"
"הנה הרחמיים העצמיים מגיעים, את יודעת יש היום ניתוחים-
כאלה שכבר לא כואבים".
אני עדיין במראה,
מקווה שאולי הפעם אצליח.
אצליח לעלות כמה גרמים כדי להרגיש קצת יותר אישה.
ושאשים את השמלה היא תשב עליי פיקס , ולא כמו קולב,
ואראה עסיסית , מושכת – אישה,
כזאת שיש במה לתפוס.
ארגיש נחשקת סקסית וחושנית.
פשוט יפה.
פשוט ארגיש,
ארגיש אישה.
__________________________________________________________________________
"השתנות"/ טָלַה
יושבת מול הדף והמילים לא יוצאות
זו פשוט מן הרגשה כזאת
תחושה של סוף שיכול להיות התחלה
אבל זו שאלה…
מזמן כבר הפסקנו להעצים זה את זו
עזרה מתבקשת בתקופה הזו
תחושה של ייאוש וחוסר אמונה
השאלה על מה…
כ"כ רוצים אך יחדיו מתרחקים
ככל שעוברות השנים משתנים
מה שאז היה טוב, הפך לרע
איזו ברירה…?
מביטה במראה גם היא השתנתה
אבל בפנים התחושה נשארה דיי דומה
זה הוא ששונה, נהיה כה קשה
נראה שדבר לו לא משנה.
רגע שמח ותוך שניה
הכול משתנה והופך שוב לרע.
מילים מסתבכות והופכות מעיקות,
מנסים להסביר ועולות צעקות.
יחדיו לילדי זולגות הדמעות
כמו קיץ של גשם זלעפות.
חושבים מה עדיף, זה כה לא ברור,
לבד זה קשה וביחד סיפור.
סיפור שהרבה חוויות בו צוברים,
יש המון דברים מורכבים.
אולי נהיה שוב קרובים יום אחד,
שנחיה לחוד ונזכר בטוב של יחדיו.
פתאום הענן השחור לו עובר,
תחושות מעורפלות מסתדרות בשניות.
למה צריך את המריבה הזאת?!
בוא ננסה להיות רגועים
להיזכר בטוב שיש לנו בחיים.
להביט זה בזו ולהעריך את שיש
כי יותר מזה מה יכולתי לבקש?!
_______________________________________________________________________________
לימור רחל לוין
לו אהב אותי אבי אפילו מעט, לא הייתי זונחת אותי .
לא הייתי  קוברת ימיי, עלומיי , שואלת לשון לא לי,
עוטה על גופי שקי בד תכריכים. צילו לא היה מוטל לפניי.
הייתי רוקדת בגינת ירק בין עצי לימון   על עשב הארץ הלח ,מניחה ראשי על כתפך
ורגבי אגמה לחים היו נדבקים בעורי.
לו אהבתי אפילו מעט, לא הייתי נשכחת בצידי הזמן,
כחומת אבן סדוקה, בבית אבן ישן ברחוב הנביאים,
ואין נביא בעירי, ואין אלוהים בחיי. לא היה זונחני אבי בין קירות צפוני עובש ואזוב
כשחדרי לבי סגורים ודמעותיי  כמו טבעו בין קירות הבתים .
לו אהבני  אפילו מעט, הייה בא אל חדרי וריח פרדס היה עולה בו.
הייתי צובעת חיוורוני באבקה ורדרדה, מושחת שפתי באדום,
קושרת צעיף לעיניי שלא יראה את הלבד שלי.
אתה באת ובחדרי חושך, ואני רחוקה אך קרובה הייתי ולא ידעת.
אספר לך על עצמי כל הלילה  עד שתעלה השמש, ואני פרועת ראש.
רציתי לקום ולשטוף את פני, לקחת ידך בידי הרועדת,
וכששמלת אביב לגופי , לסחוט מילות אהבה על כל כאבי,
אך כמו ומוסמרתי לכסא העץ. דווקא היום שערי פרא ובגדי מוכתמים .
את כל צפונות ליבי, לשוני פחדה לבטא ואני מנעתי מגופי לשכך את להט דמו.
לו אהב אותי אבי היה משקיט הכאב המפח נפשי. היה אומר לי בואי אלי ואני אהיה לך בית, ואב ואם.
אך הוא מקריא בפני בזעם של נביא והמילים בורחות מן הדף ונחצבות בלבי, האותיות בורחות מתוכי ומרחפות מעליו.
ועיני נעו מן החלון אל הרחוב, ומן הרחוב אל השמיים,
והירח לחש לי סוד בדידותי ונפשי נשכחה בין אבני ירושלים ואני נאחזתי בקרנות המילים, אלו  שנאמרו ואלו שלא נאמרו.
וכנפי השמוטות תהיינה לאפר וכמו היתה גומחה בחלל דחקתי עצמי , לכסות ,
אפילו עתה כאשר הכל  כבר גלוי.
_______________________________________________________________________________
נשים אורגות/ חן אליה
נשים אורגות כיסויים
לקיר
לרצפה
לשולחן
למיטה
לגוף.
נשים אורגות מפרשים
לאוניות שבהם מפליגים
גברים למרחק.
נשים אורגות זמן,
את החורף והקיץ,
את שמיכת הלידה,
את הינומת הכלה,
את תכריכי המוות.
נשים אורגות
זכרונות לסיפורים.
מתוך טבורן הן טוות סיפורי חיים.
סיפור לעטוף בו
קיר
רצפה
שולחן
מיטה
גוף
ולב.
_______________________________________________________________________________
כְּבָר רוֹצָה לְהַגִּיעַ /מיכל פירני
 
הַדֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת
בֵּין הָעֵצִים
בַּיַּעַר,
גִירִית מְגִיחָה וְחוֹצָה
אֶת הַדֶּרֶךְ ,
כְּרָמִים,
דֶּרֶךְ אַפְלוּלִית,
עוֹקֶבֶת בְּעֵינַי
בִּתְשׂוּמֶת  לֵב
אַחַר כָּל סִימָן חֵץ ,
אֶל חָוָה,
אַיָּל חוֹצֶה אֶת דַּרְכֵּנוּ ,
כְּשֶׁקּוֹל הוֹרָאוֹתֶיהָ
שֶׁל הַגִ'יפִּיאֶס
בְּאַנְגְּלִית נָשִׁית ,
מְהַדְהֵד בָּרֶקַע.
בַּדֶּרֶךְ
חוֹשֶׁבֶת ,
עַל מִי שֶׁמְּחַכֶּה
לָנוּ שָׁם ,
שִׂמְחָה
מְצִיפָה
אֶת לִבִּי .
לְכֻלָּם
אֲנִי אוֹמֶרֶת ,
"שֶׁאָנוּ בְּסַךְ –הַכֹּל
נוֹסְעִים
לְמָקוֹם מְאֹד פָּשׁוּט
לֹא מַלְהִיב"
וְצוֹחֶקֶת בְּלִבִּי .
הִנֵּה,
מִשְּׂמֹאל ,
מֵחַכָּה לָנוּ הֶחָוָּה
וּבָהּ פָּאוּלָה ג'וֹבַנָּה,
צְלָב עַל חָזָהּ,
סִפְרֵי אָפֶּלְפֶלְד
נוֹשְׁקִים לְ א.ב. יְהוֹשֻׁעַ
עַל הַמַּדָּף .
צְחוֹקָהּ הַמִּתְגַּלְגֵּל
כְּמַטְבֵּעַ פְלוֹרֶנְטִינִי בַּמִּזְרָקָה.
כָּל אֵלֶּה קָרְאוּ לִי לָבוֹא.
_______________________________________________________________________________
כָּל אַחַת צְרִיכָה חֵרֶם מְשֶׁל עַצְמָהּ / הילה ירושלמי
כל אחת צריכה חרם משל עצמה
חרם שיגרה אותה להעז בעוז
חרם שיפחד מפחדיה
חרם שייגע רק בה
במקומות חשופים
חשוכים.
שלא יחסוך ממנה את עצמה
שיאלץ אותה להתעמת עם חולשות,
עם שדים משוטטים בשדות זרים.
כל אחת צריכה חרם משל עצמה
אם לא בעצמה, אז בעזרת אחרים
חרם שיחרב לה תפיסות חרבות.
חרם שיפַנה לה עורף
ויאיר לה על הפנים.
חרם שישרטט את קלסתרון נפשה
בצבעים שהכריעו רגעים מחרימים
חרם שהוא מכרה זהב
לנשמתה הפצועה
כל אחת צריכה לחוות
תחושת חרם קל
שתראה לה כמה היא טובה
ככה
וכמה
היא
ברת – מזל
___________________________________________________________________________________
רפא נא לי /אפרתה בנור

הָיִיתִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶצְלוֹ עַל הַקִּיר
תְּמוּנוֹת הַמְּעִידוֹת עַל בְּרִיאוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ.
תְּמוּנוֹת שֶׁלּוֹ שָׂמֵחַ, רָץ , מְחַבֵּק, רוֹקֵד, מְטַיֵּל בַּטֶּבַע.
הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁיִּרְשֹׁם לִי: 
לְבַקֵּר בַּיָּם וּלְדָבֵּר עִם הַהוֹרִים,
לוֹמַר לְאָדָם יָקָר מַדּוּעַ הוּא כָּזֶה,
לִישׁוֹן צָהֳרַיִם. לַעֲשׂוֹת סֶקְס בְּהֲנָאָה.
גַּם לְבַד .
לִשְׁתּוֹת מַיִם, לְהָרִיחַ וֶרֶד.
לֶאֱכֹל וְלִנְהֹג בְּנַּחַת, לְהַרְבּוֹת בִּצְּחוֹק,
לְהִתְבּוֹנֵן בַּשְּׁקִיעָה, לשוחח עִם חָבֵרָה טוֹבָה,
לוֹמַר 'סְלִיחָה, טָעִיתִי', לְהוֹקִיר אֶת הַמּוּבָן מֵאֵלָיו.
בִּמְקוֹם אֵלּוּ,
הוּא רוֹשֵׁם לִי אדוויל אוֹ מַצִּיעַ לָקַחַת אקמול.
____________________________________________________________________________
פרח לא מוגן/אילנה בוגומולני
לדניאל
ילדי שלי בהשאלה
בכל תנועה, בכל מילה
שמחה בעצב מהולה
וסימני השאלה
ממש כמו בהתחלה
ילדי שלי במתנה
שארוזה ומוכנה
ובלילות ללא שינה
את עולמי אני בונה
לעוד שעה, לעוד שנה
ילדי גוזל, ילדי מלאך
גומות של חן ואושר זך
בלתי נדלה, בלתי נשכח
ורק שלי, שלי כל כך….
(שיתגדל ויתברך)
ילדי שלי בהפתעה
ללא מכתב או הודעה
עוד נגיעה, עוד הבעה
והתקווה שמשתהה
לעוד דקה, לעוד שעה
סביון פרח אצלי בגן
כוכב זהוב ומוך לבן
מאוד עדין, מאוד קטן
כמוך – פרח לא מוגן
___________________________________________________________________________
בַּדֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ / אביגיל מגידנה גרוס
יִהְיוּ אֶתְגָּרִים, אַתְּ יוֹדַעַת
לֹא תָּמִיד יֵשׁ תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה
תְּנִי לַמִּלִּים שֶׁלָּךְ חֹפֶשׁ
לָצֵאת מִתּוֹךְ הַשּׁוּרָה
יִהְיוּ הַרְבֵּה קוֹלוֹת, אַתְּ שׁוֹמַעַת
וּמִגְדָּלִים גְּבוֹהִים שֶׁל עֵצוֹת
הַשְׁאִירִי אֶת הַלֵּב פָּתוּחַ
הַפְּחָדִים יוֹצְרִים מְחִצּוֹת
יִהְיוּ רוּחוֹת, אַתְּ צוֹדֶקֶת
יִנְשְׁבוּ עַל חַלּוֹנוֹת נַפְשֵׁךְ
הַדְלִיקִי אוֹרוֹת בַּבַּיִת
אִמְרִי בָּרוּר מְבֻקָּשֵׁךְ
יִהְיוּ שְׁאֵלוֹת, אַתְּ צוֹמַחַת
וּמַתָּנוֹת בְּכָל תַּחֲנָה
הַמִּכְחוֹלִים הֵם בְּיָדַיִךְ
לְעַצֵּב אֶת הַתְּמוּנָה
וְהַדֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ הִיא נִכְתֶּבֶת
כָּל הַנּוֹפִים כְּבָר בָּךְ
הַקְשִׁיבִי לְכַפּוֹת רַגְלַיִךְ
הֵן  יוֹדְעוֹת מָה נָכוֹן רַק לָךְ
_______________________________________________________________________________
שיר לאישה מן השורה/ עדי ארצי
תמיד רציתי שמישהו יקדיש מחשבה
ויכתוב לי שיר אהבה,
יתפייט על עיני שקד שבהן להבה
יבחר בקפידה כל מילה כתובה.
אך שירים שכאלה נדמה כי נכתבים
רק על נשים גדולות מהחיים,
והמשקל המיותר שהחורף השאיר
לא הופך אותי לכזו, יש להבהיר.
כי איני מצליחה באופן קבוע
לצלצל להוריי, אפילו פעם בשבוע,
וגם כשרשימת המטלות מסומנת כהצלחה,
את אהובי בערב אני מזניחה.
איני מושלמת, כך יצא,
אולי רק בעיניו של הצאצא.
אפילו יופיי ה"ייחודי" די סולידי,
חשבתי כשאחזתי עט בידי.
אצבעותיי עטויות הלק הורוד
שכבר התקלף עד מאוד,
זזו מעצמן ותחתן גיליתי מילים
יפות, מלטפות, דברי הילולים.
הן יצרו בתאווה שיר קטן של אהבה,
גם לבחורה מן השורה מגיעה מילה טובה.
היא אמיתית ותמיד שם בשביל חברים
בפניה חפות האיפור האור בוקע מבפנים.
אין טעם לחכות שאחר יכתוב לי שיר,
דמותי במראה החזירה חיוך ישיר.
וכך כתבתי יום אחד פזמון רצוף חרוזים,
לאישה מושלמת, גם אם לא במאת האחוזים.
(אפשרות לפזמון: הבית הראשון ובסוף גם האחרון J).
_____________________________________________________________________________
בְּכִיסִים מְלֵאִים תְּבוּנָתְךָ/ רָחֵל אָלוּן
שַׁמְּרִי לֵךְ בְּכִיס מְעִילְךָ הַפְּנִימִי,
חֹפֶן שֶׁל אֲהָבוֹת קְטַנּוֹת שֶׁיָּדַעְתָּ,
חִבּוּקִי תֹּם שֶׁזָּכַרְתָּ…
עָלַי מִלִּים שֶׁעָפוּ בְּרוּחַ,
זִכָּרוֹן שֶׁל נָסִיךְ שֶׁמָּצָא עוֹד תַּפּוּחַ…
שַׁמְּרִי לָךְ בְּכַף יָדְךָ הַבּוֹטַחַת,
לְחִיצַת יָד שֶׁפָּתְחָה שְׁעָרִים,
חוּם יָדָם שֶׁל אֵלֶּה שֶׁעָבְרוּ אֶל עוֹלָמוֹת שְׁקוּפִים…
שְׂאִי עַל לֶחִי גומתך הַקּוֹרֶנֶת,
חִיּוּךְ אַחֵד שֶׁהגביה עָקַב נעלייך…
זֶה שֶׁסָּלַח לֵךְ
וְלֹא התמיר צהלולי שְׁגִיאוֹתֶיךָ.
תְּנִי לַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד לְהַטִּיף לֵךְ דְּבַר מַלְכוּת,
אַל תַּבִּיטִי בַּשְּׁלוּלִית שֶׁהִתְעַרְבְּבָה עִם בֹּץ הַשָּׁטוֹת.
שֶׁאֵי עֵינֶיךָ לָרוּחַ הַנּוֹגַעַת בְּצַמְּרוֹת אֵיקָלִיפְּטוּס בָּא בַּיָּמִים,
לְמַדַּי מַמְּנוּ
אֶת סוֹד הֶעֱמִידָה בָּרוּחוֹת הַזְּמַנִּים.
פקחי עֵינֵיךָ הַתְּמִימוֹת
וּתְנִי לְאַהֲבַת אֱמֶת לִנְשֹׁם בָּךְ וְלִהְיוֹת…
כִּי מוּל אֱמֶת חִיּוּכְךָ
לֹא יַעַמְדוּ אויבי הַפַּחַד…
אֵלֶּה הַמּוֹצְאִים בכישורייך דֹּפִי,
אֵלֶּה הָרוֹאִים בְּךָ שִׁגָּעוֹן וְלֹא יֹפִי.
דַּלְּגִי בִּתְמִימוּת דִּלּוּגִי שְׂמֵחָה
כִּי מֵי עֶרֶב לֵךְ לַיּוֹם הַבָּא?
סוֹד הַזְּמַן חוֹצֶה יָמִים וּנְהָרוֹת,
ריקדי עַכְשָׁו כִּי אֵין הַמָּחָר מַבְטִיחַ לִהְיוֹת.
שַׁמְּרִי לֵךְ בְּכִיס מְעִילְךָ הַפְּנִימִי
אֶת מִי שֶׁאֶת,
אֶת מִי שֶׁאֲנִי
_______________________________________________________________________________
אינאס זבידאת
כעס זעם  רצח ודם
שנאה גזענות ואיומים בו ושם
רבים דורשים שלום וצועקים בקול רם
אך לצערי הפתרון הוא לא בלילה וביום
ואצל מנהיגים שיודעים רק לנאום!
צריכים לשנות דרך חשיבה כדי לחיות  בשלום
הגענו למצב שערבי לא משנה איזה בן אדם אתה בסוף תצא מחבל !
ויהודי מזרחי או אשכנזי פולני או רוסי תישאר מתנחל  !
זאת המציאות שלנו בחברה   !
בוווום…
אמא למה יש מלחמה? הבן שלי קוטע את המחשבה!
בעיניים שלו  הסתכלתי
ולעולם אידאלי ברחתי
כבוד וקבלת האחר ביקשתי
רציתי שיחיה בעולם מלא אהבה
ולא יראה את המציאות המרה
החלטתי להסביר את המשמעות
וללמד אותו לקבל אחריות
בני יש הרבה מלחמות בחיים
ותמיד הנלחמים משלמים
אספר לך על סוג של מלחמה אמיתית
שלא מבחינה בין דובר אמהארית ערבית או עברית
המלחמה היא נגד מחלה ארורה ,תוקפת את הגוף
מתנחלת בתאים מסויימים ומתרחבת בטירוף
החולה נכנס  למצב חירום ומוכן לעשות הכל ולעוף
לא מוותר  למחלה ומנסה בכל כוחו לתקוף
כאן בני הבן אדם נלחם באמת ומחכה לניסים
לפעמים נכנע להשמדה הכימית בלי להגזים
ולפעמים הוא מתנדנד על חוט בין הרוחות והשדים
שכחתי להגיד לך שהחולה הוא לא לבד נלחם
משפחה ,חברים וכל האנשים מסביב
כולם ממתינים שאחרי החורף יבוא האביב
וכולם מבינים שאין הבדל בין אחמד ליניב
הם מקבלים אחד את השני ומרגישים אותו כאב
כולם מתפללים אותו תפילה לאלוהים
כדי לנצח את המחלה ולהישאר בחיים
ומבינים שהם רק אנושיים
פונים לרופאים ומבקשים הסברים
בני:  תזכור תמיד שזאת היא  מלחמה
להילחם בגוף ובנפש עד ההחלמה
עם רחמנות  קבלה והכלה
ותפילות רבות לרפואה שלמה
ותזכור תמיד…
בהחלמה הזמן הוא המרפה
במלחמה הזמן עושה אותך חולה
ורק  האנושי  מתקדם  ועולה
מקווה שתהיה בעתיד מנהיג טוב שפחות נואם ויותר רואה
מנהיג שמשקיע יותר בחינוך ופיתוח ידע ומחקרים
כדי שיצטרך פחות לביטחון וחיילים
מנהיג שבונה מוסדים לחינוך ובריאות
כדי שיחסוך פשע בכל תרבות
ופתאום במבט לעתיד הבנתי שהעולם האידאלי הוא לא רחוק
הוא בנפש כל בן אדם טהור ובתוך הלב עמוק
הוא בעיני כל ילד ותינוק
בתקווה לעבור ממלחמה להחלמה
_______________________________________________________________________________
הכל כבר מוכן/ מירב איפרגן
כשהרוח תשקוט
והלילה יעיר באחת את כל המחשבות
ושכאין לך כבר אור
תגלי איך השקט שביקשת מפריע לך לראות
את יודעת לאן
את יודעת מזמן
זה הכל כבר כאן
הכל כבר מוכן
וכשהאור יעלה
אם חשבת לגלות, אם רצית רק לבכות
רק הסכיתי והקשיבי לפעימות ליבך
בניגון הם יתנו את הקצב
ואז תסכימי
כי את יודעת לאן
את יודעת מזמן
זה הכל כבר כאן
הכל כבר מוכן
_______________________________________________________________________________
מוטב לו/מירב מלצר
 
מוטב לו בסופה של התניית האוהבים השבועית שלנו,
כי יפנה לי את גבו.
את עיניו השבעות,
חיצי קינאתי ירשפו מעליו, כי ידע אותה.
ריחה באפי.
וכשקרבו שפתיו, חמות,
את נשימותיו על צווארי אני חשה ולוחשת -אהבתיך,
לחשת לי שגם אתה.
בלי קול, ועם שפתיך.
ואני
קוראת אותך
מדקדקת סימניך
מרצדות מילותיך הרושפות מול עיני,
כאילו היו אלי.
בשביל אחרת ודאי.
_______________________________________________________________________________
סלח לי סלח לי/אילנה שירה גולן
הית לי כאח הית לי כבן
הית לי עולם ומלואו
לכל מילה שלי אמרת כן
מעולם לא אמרת לי לא
מילאת את חיי במילות אהבה
מילאת אותי בתחושה של תקווה
החיים קצרים השנים ארוכות
אנשים משתנים אנו מתפכחות
אש התשוקה הקינאה חרכה הכל
הותירה מאחוריה ענן רגשות אשם
ואפר שחור ומהשחור נפתחה לי
דרך חדשה אל האור לא אוותר
כי אלך בה ואאלץ להשאירך מאחור
סלח לי סלח לי איש יקר ואהוב
כי אני כבר מזמן סלחתי
סלח לי סלח לי איש יקר ואהוב
כי אני כבר מזמן סלחתי!
_______________________________________________________________________________
שְׁלִישׁ/הילה מגל נמש
מֵאֲחוֹרֵי סוֹרָג שָּׁקוּף וְאָטוּם,
כְּבוּלָה בְּסִימָן חַיִּים חָתוּם,
יוֹשֶׁבֶת אִשָּׁה
הַיּוֹדַעַת רָזִים סְפוּגֵי לְחִישָׁה.
דְּמָעוֹת שֶׁל מֶלַח בִּדְמָמָה
מְבַכָּה עַל עָוֶל בְּכַפָּהּ,
עַל פֶּצַע בְּלִבָּהּ.
אָז
קַבְּלוֹ בִּמְחִיאוֹת כַּפָּיִם סוֹעֲרוֹת,
אֶת הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הָאֲחֵרוֹת,
בִּשְׁתִּי וְגַם בָּעֶרֶב
מוֹפַע פַּסִּים עַל קִיר מִטָּתָהּ
יוֹם וְעוֹד יוֹם בְּטַבְלַת חֲרִיטָה.
רֶגֶל עַל רֶגֶל בִּצְפִיפוּת כּוֹאֶבֶת
מִזְרָחִית עַל מִזְרָן מְעֻפָּשׁ
הִיא יוֹשֶׁבֶת
"מַחֲשָׁבוֹת טוֹרְדַנִּיּוֹת" רוֹשֵׁם הָרוֹפֵא
"תִּשְׁתַחְרֵרִי מֻקְדָּם אִם תִּתְנַהָגִי יָפֶה"
אָז
"בּוֹאִי",
שׁוֹמַעַת הִיא בֵּין הַסְּפִירוֹת
אֶת קוֹלָן הָאָחִיד שֶׁל מַדֵּי הַסּוֹהָרוֹת,
"קְחִי סְמַרְטוּט בִּחְיָאתְ יָא וִיקִי,
תַּעֲשִׂי מַשֶּׁהוּ מוֹעִיל, אוּלַי תַּבְרִיקִי…
תַּעֲבִירִי סְפּוֹנְגָ'ה מִכָּל הַלֵּב,
טַאטְאִי רָחוֹק אֶת מְנַת הַכְּאֵב
מַרְקִי, צַחְצֵחִי,
תַּעֲבִירִי וִישׁ
שָׁווֶה לָךְ כַּפָּרָה,
שָׁווֶה לָךְ
לַשְּׁלִישׁ".
_______________________________________________________________________________
ר.צ.ה/ עינת אבס אונציג
כל מה שרצית
זה לרצות,
חשבת שזו הדרך,
לקבל צורה בעולם,
והרצון,
שכולם יקבלו,
את מה שרצו,
ויהיו מרוצים,
גרם לך,
לרוץ במרץ,
עוד יותר,
ולא לעצור,
אף פעם,
אך לפעמים,
כדי לשכוח,
שלא נשאר,
לך כבר
כוח לרצות,
את עצרת,
והיצר,
נוצר.
_____________________________________________________________________________
אמא
בת
אמא
סבתא / מיכל שמואל
את נתת לי חיים
אני לך כבר שנים
לפעמים קטנה
לפעמים מבינה
אני בעצמי אמא
ואת לילדי נשמה
אהבה
נתינה
אני מזמן ילדתי ילדים
גם את לעולם בת
להורים חסרים
ולי אמא
כאן ועכשיו
אני איתך
עוברת חוויות תיקונים
הם-הורייך
היו לי נחמה
חיבור
חיבוקים
שנים על שנים
אנחנו חבוקות
שלובות
אחת בשניה
ובתוך החיים
אמא
בת
אמא
סבתא (גם)
בלתי נפרדות
בפנים
בחוץ
מרכז המסע
מרכז החיים.
______________________________________________________________________________
מי אני?/דניה גורן
מודאגים, הם בודקים את הרחם,
שואלים: יש לה או לו את כל האיברים?
אולי יותר, אולי פחות
ואולי גן אחד התבלבל?
  • יש לי תחושה שעוד לא מתחברים אלי!
סקרנים שם בחוץ איך אהיה ואיך אצא,
למי אני דומה?
האם אוהב צבע כחול או וורוד
או אעדיף צבעי ירוק ואפור?
  • יש לי תחושה שמתחברים אלי!
מעניין באיזו משפחה אגדל,
יהיו לי רק אמא, רק אבא או גם וגם?
ואולי בכלל שני אבות
או שתי אמהות. יש עוד אפשרויות?
  • יש לי תחושה טובה!
הרבה חששות שם בחוץ
איך תהיה הלידה?
מועבר אלי פחד קל ורטט של דאגה,
גם אם שרים לי ברגיעה שיר קט?
  • יש לי תחושה שיקבלו אותי בשמחה!
במפגש אבכה מהתרגשות
האם יחבקו, ינשקו או מיד אותי ינקו?
אשאר לרגע על הגוף המוכר
או אעבור למקום מכיל וחם נוסף?
  • יש לי תחושה –שאני אשאר אני! אך מי אני?
_______________________________________________________________________________
דבורה שלו

הלכתי קניתי חלב במכולת

חזרתי הדלקתי בחדר קצת קטורת

פתחתי עיתון, ראיתי, קראתי,

בכיתי, צחקתי, מיציתי, זרקתי.

התלבשתי, לקחתי את התיק ויצאתי

נהגתי, בהיתי, חציתי, הגעתי.

 

קפה וקפה, ילד יפה,

מחשבות על העתיד, בום. צהריים.

קופסה מהבית, מרטיני עם זית –

 

הייטק!

 

ערב הגיע, האושר הפציע.

חיוך, מהירות, גשם מפתיע.

נוהגת, יושבת, חושבת, סובלת.

 

פקק!

 

איילון, לא חלום, סיוט מתמשך, תאונה, משטרה וינשוף מתנשף

בית, מקלחת, בגדים ואיפור

חמש מאות תמונות ומתחיל הסיפור:

 

מונית, חושך, מטריד, נוגע

לא רוצה, לא צריך, בי זה פוגע (לשון נקבה)

ממשיך וממשיך, ממש לא נחמד

בוקר, שמש,

אצלי חשוך ובדד.

 

אין תיאבון. אין גם חלום.

אין חברים, אין לי מילים.

אור השמש פוגע בתריסים הסגורים,

בפנים קר וחשוך

בחוץ מואר ונעים

לספר? לא כדאי

להרגיש כך? עד מתי

מבחוץ לא רואים עד שלא שומעים את הסיפור ששבר אותי לרסיסים

חלקי הנפש הפזורים במרחב

מחכים ל-דבק ולמישהו נחמד

שיבוא, יעזור לי בתפזורת

ואחזור לקנות חלב במכולת…

_________________________________________________________________________

 

שיר בלילה/ גילה סבטוב

כמו פרפר אל האור

אני עפה אליך

כמו שדה צמא למים

אני גומעת משפתיך

 

וכך אתה ואני

ואני ואתה

אוהבים זה את זו

אהבה עזה

 

להתכרבל בחיקך

ולחוש את פניך

אני זקוקה רק לך

אני שומעת מילותיך

 

ולפעמים זה נגמר

ומתחיל מחדש

אהבה כמו שלנו

אהבה של ממש

 

להיות רק שלך

להחזיק בידיך

כף לחיות לצדך

אני יודעת פעמיך

 

וכך אתה ואני

ואני ואתה

אוהבים זה את זו

אהבה עזה

 

כמו פרפר אל האור

אני עפה אליך

כמו שדה צמא למים

אני גומעת משפתיך

_______________________________________________________________________________

חברה אחות/ יפית קלוש

כמו תמיד היא מבינה אותך בלי לדבר

רואה לך בעיניים השתקפות של כל שמחה וכל משבר

איתה שתיקה

לא מעיקה

היא רק מעניקה

 

היא יודעת לשים את היד שלה אצלך בלב

עוטפת בדיוק את המקום הכי חנוק שבו כואב

היא מקשיבה

לא מגיבה

מבט של אהבה

 

ואת יודעת

כמה ברת מזל את

שיש לך בעולם אחת כזאת

ואת יודעת כמה ברת מזל את

שיש לך חברה שהיא אחות

איתך בעצב ואיתך גם בשמחות

 

נהנות לצאת ביחד ולשפוך ת'לב

איתה העולם נראה הרבה יותר מושלם הרבה פחות כואב

כל הסודות

הכי כמוסים

ביניכן כבר נמסים

ואת יודעת….

____________________________________________________________________________

 

מיתר ג'וליה אלגרסי.

 

בסמטה אפורה

מעוטרת בדם

יושבת ילדה

כבת 20, האומנם?

פנים כמלאך

מעוטרות בשריטות

נשמה כבויה

ועיניים אפורות

אותה הילדה

בת 20, האומנם?

נשכבה ברצפה

ועברו בה כולם;

מזקן לצעיר,

ממקומט לחסון,

מביישן לאמיץ,

מעדין לאגרסיבי

וכל אותם הגברים

וכל אותן השריטות

נחרטו עמוק בליבה

ובמקומות אחרים בגופה

וגופה חצי מת

ונשמתה מרחפת

בת 20, האומנם?

כבת 90 גוססת.

_______________________________________________________________________________

 

מִלִּים שְׁקֵטוֹת / שולי י. ביטון

 

הֱיוּ אֲדִיבִים אֶל הַמִּלִּים

הַיּוֹצְאוֹת מִפִּיו שֶׁל אֲהוּבִי

אֶת חֶלְקָן חָמַד

וְלִקֵּט הַיְשֵׁר מִפִּי

הוּא חוֹמֵד מֵהֶן גַּם בִּשְׁנָתִי

וּמְפַזְּרָן לְכָל דּוֹרֵשׁ

מָשָׁל הָיָה אַחְרוֹן הַקַּבְּצָנִים

וּכְשֶׁנִּגְמָרוֹת לוֹ הַמִּלִּים

מְאַמֵּץ הוּא לְשׁוֹנוֹ

בְּנִסָּיוֹן לִדְלוֹת גַּם אֶת

הַצִּבְעוֹנִיּוֹת שֶׁבָּהֶן –

אֵלֶּה שֶׁנּוֹעֲדוּ לִשְׂפָתָיו בִּלְבַד –

וְשָׁב לַחֲמֹד מֶתֶק מִשְּׂפָתַי

לוּ רַק נָתַן דַּעְתּוֹ לִנְשִׁיכוֹתַי

הָיָה מְזַהֶה שֶׁחֶלְקָן

הֻחְזְרוּ אֶל פִּיו

בַּאֲדִיבוּת לְשׁוֹנִי.

 

_______________________________________________________________________________

שפינוזה/ נילי גינגולד-אלשיך

בכל לילה בחצות

אתה מושיט לי את ידך,

לעוד ריקוד של וואלס

בלב החשכה.

 

שפינוזה נשען על הקיר,

משמיע קול אנחה,

וקפקא מביט מן הצד,

יושב בכורסה

כותב את הפרק הבא,

בסיפור על עצמנו.

 

ומחר שוב

חוזרים תחילה

סיפורי הבדידות, הכאב,

בלב החשכה –

ועוד תפילה אחת יתומה.

_______________________________________________________________________________

 

פריכיות או לא להיות /קארן חודורובסקי

אני לא מבינה על מה אתה רוטן?!
אז מה אם יש לי רגישות לגלוטן!
תסביר לי מה מפריע לך בדיוק?
בסך הכול הלכת לקנות לי פריכיות בשוק!
לא ביקשתי שתקנה פסטה מקמח עדשים
או לחם מכוסמת ירוקה כדי להרשים.
לא ביקשתי בירה נטולה תוצרת חוץ ,
אז תפסיק להסתובב עם פרצוף חמוץ!
ואל תוציא אותי כאילו אמרתי דבר שקר,
זו הטעות שלך שקנית לי קרקר!
נו באמת, רק ביקשתי שתקנה לי פריכית,
אז איך נהפכתי בעינייך לכזו אנוכית?
ואיפה בדיוק לא הייתי ברורה?
אם לא שכחת, אני בחורה! (כזו שיודעת לתאר פרטים בכל צורה)

 

טוב… אני מניחה שאין לי ברירה אחרת,
אלך לאכול לי קרקר עם ממרח חזרת.
ואם גם זה יגרום לך לזעוף וליילל "אוי ואבוי" ו"אויה",
אז לך תחפש לך אחת שרגישה לסויה!!!

_______________________________________________________________________________

המתנה/עליזה פלורנטל
 
כמו עננה
ממתינה
לשעת רצון,
להתגשמות,
 
נמצאת
במקום בו איני
עומדת
 
מתגוררת
בביתו הנטוש
של שיר,
שעדיין לא
נכתב

________________________________________________________________________

שירה נוי

וְתִהְיֶה לִי שִׁירָה חֲדָשָׁה
הַשָּׁמַיִם עוֹד יִפָּתְחוּ כְּשֶׁאָרוּץ
קְצָווֹת יִתְחַבְּרוּ מֵאֲלֵיהֶם
וּבְרֶגַע אֶחָד שֶׁל קֶסֶם
הַכֹּל יִתְאַפְשֵׁר

עוֹד יִסְתַּיֵּם מַאֲבָק מַר
עוֹד יִתְאַחֲדוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת
קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי עוֹד יִגְוַע
וְקוֹלוֹ שֶׁל אָבִי יִגְבַּר וְיִתְעַצֵּם
וְאֶזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹת אֶת הַנֵּס

אֵעָמֵד אָז בַּפֶּתַח
נחושה. חֲזָקָה.
אֶחְסֹם כָּל מַחְשָׁבָה אֲפֵלָה
אגדע אוֹתָהּ עוֹד בָּאֵיבָה
עוֹד לִפְנֵי שתפלח נִשְׁמָתִי
עוֹד לִפְנֵי שֶׁתַּרְפֶּה אֶת יָדִי
אֶתֵּן רַק לָאוֹר לְהִכָּנֵס

עוֹד תִּהְיֶה לִי
שִׁירָה חֲדָשָׁה

_____________________________________________________________________________

פרח שדה / נורית כהן
עבור ארי (יחיאל) וידל ז"ל

פרח שדה אבוד בשלולית ארגמן

לחישות הערפל וריקוד אבק הזמן

קן אבלים ביער קודר ולח

מביטים במקום שבו הוא נח

 

בכי האם במערבולת ייסורים

כך נקטף הלך לאלוקים

צער כבד ואובדן התקווה

שוכבת היא שם חובקת אדמה

 

פרח שדה, פרח יפה

איך כך נקטפת? איך אותך לא נראה?

פרח כה רך עכשיו הוא מלאך

התבקש מלמעלה שעוד פרח לא ייקח?!

 

פרח שדה אהוב, בליבי שבוי לעד

פניך השקופות ומבטך המיוחד

עם כל מצמוץ נלחמת בשכחה

נאחזת בכל כוחי בזיכרונך

 

קווי הזמן  חרוטים על פניי

חיוך שקרן מרמה את סובביי

תפילה קטנה נושפת בשפתיי

על פרח קטן הפרח של חיי

 

פרח שדה, פרח יפה

איך כך נקטפת? איך אותך לא נראה?

פרח כה רך עכשיו הוא מלאך

התבקש מלמעלה שעוד פרח לא ייקח?!

_______________________________________________________________________________

 

להתחפר בך/ עדי טל זמיר

אני רוצה להתחפר בך
לחדור עמוק עמוק אל תוך התוך הרך שלך

לפעור חורים בביצורים שאת הקמת סביבך

ואז לזחול בתוך שוחות ההגנה שלך

 

אני רוצה לכרוך בך חבל

לקשור קשרים סבוכים ולחלץ אותך ממך

שתדבקי בי, תיאחזי בי, תיקשרי אליי

תתערטלי ממבוכות שמסתירות אותך

 

אני רוצה לפעור בך פתח

דרכו תוכלי להימלט אליי
ולסלק איתך את הפחדים

שמשתקים ומשתיקים אותך

 

אני רוצה שתתענגי בי

שתתנפצי, שתתפרקי, שתתחברי אליי

רוצה לקשור אותך בעבותות אמון ותאווה

לשלוט בעונג, בכאב, באהבה

 

אני רוצה לפעור בך פתח

דרכו תוכלי להימלט אליי
ולסלק איתך את הפחדים

שמשתקים ומשתיקים אותך

 

אני רוצה לכרוך בך חבל
לא לשחרר עד שתעופי מעליי
ואז לשוב להתחפר בך

אני רוצה להתחפר בך

אני רוצה

אני רוצה

אני רוצה רוצה רוצה רוצה רוצה….

_______________________________________________________________________________

 

התפילה התחלפה בתחנון – שם זמני/אפרת שלמה

 

התפילה התחלפה בתחנון

תחנון שהוחלף במלמול לא פוסק

ממשיכה את חיי באמון

שלא תיתן לי להתרסק

 

מסתובבת בבית בלילות

מרגישה איך הלב מדמם

ושורטת חזק ת'קירות

על חסרון גוף קרוב מחמם

 

כשנכנסתי לבסוף למיטה

התעטפתי בזיכרון רחוק

וקיויתי שבודאי אתה

מכין עתיד הרבה יותר מתוק

 

הכאב כמו גלים כך הוא בא והולך

ומועך ודועך לא נותן לי לחשוב

עוד ועוד כל חלקה בליבי הוא חורך

לא נשאר כבר במה לאהוב…

 

והרחם הרחם הוא לא מתערב

כי הלב שזקוק למזור

רק כל חודש וחודש מצפה מתאכזב

מתקרב לנקודת אל חזור

 

בפנים הלב גועש נותן חוטף מכות בוער

מחריב ועושה בי שמות

ככל שבפנים המצב יותר סוער

כך הפנים אטומות

 

משפילה תמבט מול זוגות אוהבים

או רועדת מקור דמיוני

בשקט לוחשת: איברים דואבים

בקרוב בקרוב גם אני…

 

 

_______________________________________________________________________________

 

חופי –  נשמתי/חני יוסף

במסע אל עצמי

צוללת למצולות נשמתי

ומגלה  עולמות

מוכרים

סמויים

גנוזים

דוממים

מסקרנים

וקוסמים כאחד…..

 

במסע אל עצמי מפליגה

בנתיבים מוכרים זרים וחדשים

עוגנת בכל אחד מהם

להכירם מחדש

ללמדם מהתחלה…

 

במסע אל עצמי העזתי

לחצות את קו המשווה

ולשחות  אל הפנימיות

ולגלות נופי בראשית

זכים ותמימים

בחלקם נוגעת

מחלקם מתפעלת

ואת רובם שומרת

לימים אחרים…..

 

ממסע הישרדות

למסע פסיכולוגי רוחני

מרתק

עוצמתי

מעמיק

מחדד

מטלטל

פורץ גבולות

מטשטש גבולות

 

מסע של התהוות

הנפש והתודעה….

 

_______________________________________________________________________________
לבד/הדר מימון
 
להיות לבד זה להתחיל בלי לסיים , בלי מילים
לשאת תקווה שאין בה רוח.
מנוף לגורד שחקים מפיל אותך לקרקע ,
לבד אכזר.
 
כי אני לבד ,אשב לי לבד, כי אני אדם בלי שם.
אף אחד לא אחד ,אני לבד, אני ציפור בכלוב.
 
לבד לבד, חתום בליבי הלבד, והימים חולפים,
ומקווה. ומה אירע לי בינתיים?
שואל, חושב תוהה. גורל כוזב ,זיכרון ואין בו צבעים. אפור אכזר.אפור אכזר .
 
אומנם אני לבד, אך לשארית חיי?
ואלו הן רק התהיות השקטות ,ואילו ידעתי מה הוא גורל , ממה לי לפחד?
והצער חולף. כי ניתן להימנע ואין לבד לגמרי
לעולם את חיי עוד אשנה.
_______________________________________________________________________________
כל אישה צריכה/ רעות רסלר
כל אישה צריכה אחות
שתהיה שם עבורה בעיטות כאב וקושי
כל אישה צריכה אחות
שתהיה שם עבורה בשעת שמחה ואושר
כל אישה צריכה את אימא
שתהיה שם ללא גבול של זמן גוף ורוח
תעניק לה אהבה מתוקה חמה ועוטפת
תערסל, תנדנד, תבשל ותדאג
כמו שאישה עושה לביתה ולבנה
בכל יום בדירתה הסגורה.
כל אישה צריכה אחות לדרך ואימא נצחית
שתאחוז ידה, תלטף ראשה, תשיר מבטה
ותאמר
את אהובה ביתי
כפי שאת, בכל מצב, תמיד…
וגם עכשיו.
כל אישה צריכה אחות לדרך ואימא נצחית.
_______________________________________________________________________________
איריס פיאנקו
מי את ומה את?
את חתיכה של פח.
הרגש הלך.
האהבה הלכה.
הרצון הלך.
החשק הלך.
את דהויה.
את  דוויה.
את חתיכה מקומטת וחלודה שלאף אחד אין בה צורך.
עוברים לידה, דורכים או שסתם מתעלמים.
לא מתייחסים.
לא מסתכלים.
לא מלטפים.
גם לחתיכה של פח יש נשמה.
יש בה רצון לחיות.
לחזור להיות צבועה.
חלקה.
מבריקה.
אהובה.
משקפת יופי ואופטימיות.
מקרינה אור ואהבה.
כזאת את – חתיכה של פח.

______________________________________________________________________________

היא מחכה/ יהלי לוי
היא חיה באותו הקצב כבר שנים
בדרך כלל זרמה עם הדברים
בלי לשים לב לשינויים שהשאירו סימנים
של מה שהיא הפכה להיות
וטוב לה עם הטעויות
של הבחירות שהיא עשתה
ושילמה את המחיר
כשהזמן עובר והתמימות נעלמת
הלב מתקשה וזה כבר לא משנה
מי היית פעם ואיך זה היה
מי רצית להיות ואיך זה יצא
היא מחכה לגל שייקח אותה לשם
היא מחכה לרוח שתיקח אותה רחוק
היא הייתה רוצה שהכול יהיה אחרת
היא מחכה למשהו ונשארת
היא נותנת לגורל להחליט בשבילה
כול יום יוצאת לדרך חדשה
היא הולכת עם החיים לאן שהם הולכים
שנים היא הסתפקה בפירורים
וטוב לה עם הטעויות
של החלטות שהיא עשתה
ושילמה את המחיר
_______________________________________________________________________________
חני פרץ
אני מאחלת לעצמי
שאתן לך ילדתי
לפרוש כנפיים
כי את שלי מישהו קצץ
וזה לוקח כמעט
חיים שלמים
להצמיח חדשים
אז אני מאחלת לי
שאתן לך ילדתי
לפרוש את כנפייך
שלעולם לא תביטי לאחור בכאב
אפילו לא בגעגוע
לא תתעכבי על ספר זכרונות
לא תדפדפי באלבום התמונות
תשוטי קדימה על הגלים
ההולכים ובאים
באים והולכים
בשקט בשמחה ובבטחה
תקדשי את החיים
תשוטי קדימה על הגלים
ההולכים ובאים
באים והולכים
בשקט בשמחה ובבטחה
תקדשי את החיים
_______________________________________________________________________________
הגוף זוכר/ אסתי ויסמן
הגוף זוכר:
את אשר נשכח מהלב ומן הדעת,
את הדי העבר שהיו ואינם עוד,
את הצללים החבויים שבמשעולי הזיכרון,
את פרפורי ההתרגשות ואת כיווצי הצער.
נשימות שנעצרו ברגע אחד בזמן
משתחררות עכשיו בדמעות חמות.
_______________________________________________________________________________

מדיטציה/אפרת זיו בן ארויה
הדגים שלי שוחים תמיד מימין לשמאל
הנה הם מולי
עוברים
ראשון דג הכאב
ואחריו הרבה דגי פחד, מתח ודאגה
ועוד דג כאב, גדול כזה, מזנב בהם.
והנה דג שמחה קטן ומפוספס,
נעלם ברגע. חמקמק.
ועוד דג אי שקט ודג חוסר סבלנות שרבים טועים וקוראים לו דג אי ודאות,
ואז שקט, עברו הדגים ונעלמו
חלפו, נותרו רק מים
ושקט
וחום ורוגע
והנה שוב ראשון דג הכאב
ואחריו הרבה דגי פחד, מתח ודאגה
ועוד דג כאב, גדול כזה, מזנב בהם
והנה דג שמחה קטן ומפוספס
נעלם ברגע. חמקמק
ועוד דג אי שקט ודג חוסר סבלנות
ואז שקט, עברו הדגים ונעלמו
חלפו, נותרו רק מים
ושקט
והנה שוב
ראשון דג הכאב
ואחריו הרבה דגי פחד, מתח ודאגה
והנה דג שמחה קטן ומפוספס
נעלם ברגע. חמקמק
ועוד דג אי שקט ודג חוסר סבלנות
ואז שקט, עברו הדגים ונעלמו
חלפו, נותרו רק מים
ושקט
והנה שוב
ראשון דג הכאב
והנה דג שמחה קטן ומפוספס
נעלם ברגע. חמקמק
ועוד דג אי שקט ודג חוסר סבלנות
ואז שקט, עברו הדגים ונעלמו
חלפו, נותרו רק מים
ושקט
והנה שוב
ראשון דג הכאב
והנה דג שמחה קטן ומפוספס
נעלם ברגע. חמקמק
ואז שקט, עברו הדגים ונעלמו
חלפו, נותרו רק מים
ושקט
והנה שוב
ראשון דג הכאב
והנה דג שמחה קטן ומפוספס
נעלם ברגע. חמקמק
ואז שקט, עברו הדגים ונעלמו
חלפו, נותרו רק מים
ושקט
והנה שוב
והנה דג שמחה קטן ומפוספס
נעלם ברגע. חמקמק
ואז שקט
_______________________________________________________________________________
מוצאת את קולי/ פזית נוני
אצבע מאיימת – מהסה
שתיקה תמימה
זה בינינו
פוצעים אותי בלי בושה
הדמעות לא מנקות
לא נסבלת – סובלת – הריח
רעל מזדחל לגוף
מקיאה את השגרה
חיים ללא חיים
בלי רטיות על העיניים
ואין שמש בי
לאן הדרך – מי אני
שורף לי גם בנשמה
מרטיבה במיטה
רועדת את הלילה
צועקת
לעיתים בלחישה
צורחת את הייסורים
חיה ללא חיים
עמוק בתוך התהום לא מצליחה לנשום
אין דופק
הולכת לאיבוד בטבע
צורחת את יגוני ועולה
עולה עם שיירה של נמלים לראש ההר
ויש שמש
מוצאת את קולי
שומעים אותי
רואים אותי
לא עוד שתיקה
חיים
אני
_______________________________________________________________________________
רוּחַ שָׁט עַל פְּנֵי הַמּוֹשָׁבָה / עֵין-יָה גֶּבַע
רוּחַ שָׁט עַל פְּנֵי הַמּוֹשָׁבָה
אוֹסֵף
עוֹרְבָנִית לַהֲגָנִית
חוֹחִית רְהוּבַת-נוֹצָה
סִיעַת זַרְזִיִרִים רַחְשָׁנִית-הוֹלֵלָה
מֵטִיס
רְסִיסֵי חָצִיר
יַבְשוּשֵׁי צוֹאַת פָּרָה
רֵיחַ זֶבֶל דַּגְדְּגָנִי
זֵעַת רֶגַע –
גֶּבֶר וְאִשָּׁה
אֵדֵי חָלָב רָתוּחַ
נִגָּרִים
עַל קִמּוּרֵי גִּבְעוֹת הַחוֹל
הָעֵירֹם-הַחַמְקָנִי
מְעַרְפְּלִים
עַלְוַת הָאֵקָלִיפְּטוּס הַזָּקֵן
גּוֹנֵב הַלְּבָבוֹת
הַנַּכְלוּלִי
הַמַּתִּיז
יֵין אַבְקָנָיו
עַל לִפְתַּן הָעֶרֶב
הַמִּתְנוֹדֵד-הַחַכְלִילִי
וְאִמִּי – שָׁרָה שִׁיר
יָדֶיהָ – לֶחֶם הָאֵלִים
פְּתוֹתֵי אַהֲבָתָהּ
בְּלוּלִים בְּצַלַּחְתִּי
_______________________________________________________________________________
מעמקי נשמתי, אימי /לאה טל זוהר
עד עמקי נשמתי צללתי.
ושם במעמקים חשתי אותך אימי
קוראת לי ללכת בדרכי.
עד עמקי נשמתי
צללתי עד אליך,
שם המתנת לי
לאסוף אותי,
לחבק ולאחדני
עם עצמי.
שם במעמקי נשמתי, אימי
עמדת כעמוד אש ניצב
לאורך שידרתי, אימי,
כדי שאוכל לצאת בגפי לדרכי.
עד עמקי נשמתי
הגעתי, להיות שם,
לרגע אחד, איתך, איתי,
עם מבטך
בתוך עצמי.
שם אימי, חיברת אותי
לשרשרת נשות חייך, חיי.
כאן שזרת בחוט שני
את הדהודי קולות חוכמת
אימותיך, אימותי
לקולי שלי.
שם במעמקי נשמתי, אימי
מצאתי גן פורח
של פרחי בר
שבשביליו הולכת אותי בילדותי.
את גווניו הכרת לי
והיום הם חלק ממהותי.
ועתה אני, אימי
ממשיכה את הדהודיך
עם שושלת אימותיך, אימותי.
ועתה אני, אימי
מורת הדרך לביתי.
___________________________________________________________________________
מחפשת אחיזה / גלית פיטשון כהן
האוויר מעורפל.
אני בוכה?
זה גורל
שהפך אותך למפלצת
מפחידה?!
דמעה יחידה
סודקת פניי.
מבטך כסומא,
אתה מחזיק את
ידיי.
והגוף בוגד,
תופת בתוכי.
מתפוגגת מבפנים,
שוכחת עכשיו את
עצמי.
אמרתי לא!
לחשת… טוב, יקרה.
כשטן איוב
השתמשת בכל הווייתי
כרצונך.
רעש, מחשבה, חיפוש, אשמה,
די!!!! זה לא נרפא.
מחפשת אחיזה.
_______________________________________________________________________________
ביקורת קולוניאלית/ שרה מלול
לא תרגלו אותך להתקדם
לא תרגלו אותך להביט נינוחה
לא, לא תרגלו אותך להגיד לו לא
לא תרגלו אותך לשמוע את הקול שלך, לא.
לא תרגלו אותך להחליט לבד
לא תרגלו אותך לא לעצור
לא לציית,
לא תרגלו אותך
אז עכשיו את לומדת
אישה בת חמישים
אז עכשיו את לומדת איך מוחקים
ואת מוחקת את האיש הקטן ברמזור
ואת האיש שאומר לך לעצור
ואת מוחקת את הקולות שלהם שאומרים לך לשבת
ואת מוחקת את הבעות הפנים שאומרות שזה לא בסדר
ואת מוחקת ומוחקת
ולא תרגלו אותך איפה עוצרים.
_______________________________________________________________________________
אשה – הזכות לבטחון ושלווה/יעל כהן
השעה 4 אחר הצהריים
הילדים כבר אכלו
אשה עומדת ליד הכיור
גופה מתכווץ……
פשוט כך
ממנו אף אחד לא ביקש….

השעה 4 ביום למחרת
צריך לקפל כביסה
הטלויזיה דולקת
והגוף מתכווץ ….
פשוט כך
ממנו אף אחד לא ביקש…..

וכך, עובר יום ועוד יום
חודש מלא חודשיים אחרי..
הגוף מתכווץ
ממנו אף אחד לא ביקש
הגוף מתכווץ…

מביטה אל הדלת
האיש את כניסתו חדל
השעה 4 …
לוקחת נשימה עמוקה

הוא לא יבוא
הרווחה לוחשת
לוחשת אל הגוף המתכווץ
נכון, אף אחד לא ביקש.

מביטה אל הדלת
ופתאום היא מבינה
היא בת חורין
אף ישות לא תכה אותה בלשונה.

_______________________________________________________________________________
רוצה לפגוש את הילדה נערה שהייתי/אטה דוד
לחבק אותה ולעטוף,
לתת לה חיזוק והמון אהבה.
לספר לה כמה היא מדהימה,
יכולה להיות מה שהיא.
בלי חשש לביקורת מהסביבה,
בלי לנסות לרצות תמיד.
יכולה להיות מה שהיא רק תרצה.
רגע אחד כמו בן תטפס על העצים,
ברגע הבא תהיה נשית ותתייפייף.
תדע לקבל מחמאה בלי להסמיק,
תדע להבדיל מתי מתחילים איתה,
מתי זה מרגש ומתאים.
מתי זה לא נעים ומותר להגיד די.
תדע שיש מבוגרים שיכולים להגן,
חלקם מבינים ועברו זאת בעצמם.
בקיצור שהיא לא לבד בעולם,
ולעולם לא תתפשר,
על מה שנכון עבורה.

_______________________________________________________________________________

אם רק תדע/רותי חי
אם רק תדע
להרגיש
את האישה שבי
אם רק תדע
להרגיש
אם רק תדע

אתן לך להרגיש
עד כמה חמה השמש
אתן לך להרגיש
כמה נעימה הרוח
עד כמה רטוב הגשם
עד כמה חזקה
התפרצות הלבה

את כל זה
יש לי ובכמויות
ומבפנים משהוא
קורא לי ואומר
"תני לו.."
הוא ידע לאהוב
הוא ידע לקבל
אם רק תדע

_______________________________________________________________________________
 
אביטל בר
ממרפסת ביתי אותך ראיתי
שמש מטפסת על קירות חלוני
מלטפת מחממת את פניי
באה וניגשת אליי
חלפה הסופה נרגעה הסערה
הגיעי בבטחה אל משכנך יקירה

שבילי דרך נסללו בקפידה
הנה מגיע האביר על הכרכרה
יבוא לעוטפך בחום האהבה
להשכיח ממך צער האכזבה
בראות פניו נמלאת באושר
כעת תחיי חייך בעושר

לא הממון נכנס לליבך
לא הפאר יקשט דירתך
בחדרי הלב האור מואר
את פרוזדוריו מעשיר ניגון שאהבת
צלילי הרגש פורטים במיתרייך
ואת מוקסמת מהניצוץ שבעינייך

 
___________________________________________________________________________
את הסם שלי/רנה שכטר
את חושפת את חולשותיי
משילה את עורי, עד עצמותיי
את מעוררת את מה שנדם
מה שנשכח, אותו הפרק שתם.
אני כנועה, אני מובסת
אני שלך, אני נשלטת,
ערומה אני בפנייך,
נופלת לרגלייך.
פזמון:
נאבקת בסם הכל כך ממכר,
הוא משפיע עליי כמו משקה משכר,
הוא משלה, מפתה,
משתק, מענה,
טעמו המתוק הוא כל כך מהנה.
הוא כמו מוות איטי, הוא מרעיל את גופי,
הוא מכניע אותי הוא כל כך קטלני
הולכת לאיבוד אני בתוכך
מתמכרת לקצב, מתמסרת לגופך,
תני לי לברוח, לשקוע בך ולשכוח,
תני לי להרגיש את העוצמה ואת הכוח.
התמסרי לחסדיי ורכני מעליי,
אוביל אותך לגן עדן,
רק בואי בעקבותיי
בואי בעקותיי
פזמון:
נאבקת בסם הכל כך ממכר,
הוא משפיע עליי כמו משקה משכר,
הוא משלה, מפתה,
משתק, מענה,
טעמו המתוק הוא כל כך מהנה.
הוא כמו מוות איטי, הוא מרעיל את גופי,
הוא מכניע אותי הוא כל כך קטלני
_______________________________________________________________________________
מִי יַשְׁגִּיחַ/גלית פז
מִי יַשְׁגִּיחַ בִּי עַכְשָׁו
מִי יִתֵּן אֶת מַבָּטָיו
מִי יִקְרָא מִתּוֹךְ עֵינָי
אֶת סוֹדוֹת חַיָּי
וְאִם יְחַפֵּשׂ מָה יִמְצָא?
שֶׁאֵרִיּוֹת, שֶׁאֵרִיּוֹת
שֶׁל חִידָה
_______________________________________________________________________________
האור/זיוה יצחק
אוֹר  בָּרוּךְ  בֹּאֲךָ !
כֹּה יִחַלְתִּי לְךָ.
לְהָאִיר אֶת דַּרְכֵי חַיָּי
מֵאִיר אַתָּה עַד בְּלִי דַּי.
בִּזְעִיר אנפין הִתְחַלְתָּ
אַט וּבָטוּחַ כֹּה גָּדַלְתָּ
וְאֶת חַיָּי בְּאוֹר הוֹבַלְתָּ.
אוֹר כֹּה גְּדוֹלָה מחוותך,
כֹּה מוּאָר וּמֵאִיר מַבָּטְךָ.
אוֹר עָל הַחֹשֶׁךְ גְּבֹר גָּבַרְתָּ !
אֶת יָמַי הֵאַרְתָּ !
בְּלילוֹתָי פִּלַּלְתָּ !
לְבוֹאֲךָ  אֶלָי יִחַלְתָּ !
אוֹר רָז לְךָ אֲגַלֶּה,
כִּי אַתָּה אֵלָי נִגְלֶה.
בְּאָזְנֵךְ אֶלְחַשׁ:
אַל חָשַׁשׁ.
לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן הִגַּעְתָּ.
מִטּוּב קרנך קָרַנְתָּ.
אוֹר בְּבַקָּשָׁה אַל תֵּלֵךְ.
? בִּלְעָדֶיךָ הֵיכָן אֶתְהַלֵּךְ
. הֱיֵה עִמָּדִי
אֱחֹז יָדִי.
הֵן אָנוּ כֹּחַ אַדִּיר
עוֹלָמִי וְעוֹלָמְךָ
. יַחְדָּו נָאִיר
יוֹדַעַת כִּי אַתָּה אוֹהֵב.
יוֹדַעַת כִּי לֹא תְּאַכְזֵב.
_______________________________________________________________________________
אם אתה אוהב אותה/רונית שיר
אם אתה אוהב באמת לאמיתה,
תן לה ללכת, שחרר את נשמתה.
ברך אותה שתצא לשלום,
תן לה לחיות את החלום.
אם אתה אוהב אותה
כבד את רצונה.
לפני שנים הייתה גוזל שרצה חיבוק,
עכשיו הכל נראה כל-כך רחוק.
זה היה זמן אחר כשהאהבה נולדה,
כל שנותר הוא כלוב ריק, שרשרת חלודה.
אם אתה אוהב אותה
תן לה חירותה
הלב שלך מתפוצץ טיפין טיפין,
אתה מהלך כרוח רפאים.
איך מצליחה היא כך לחמוק,
איך היא למעלה ואני שקוע אי שם עמוק.
אם אתה אוהב אותה,
ברך אותה בלכתה.
ברך את הדרך שבחרה,
שמח בשבילה, כמה היא צעירה.
ניחוח גופה ילווה אותך בכאב,
זה שעוקר מגופך את הלב.
אם אתה אוהב אותה,
יחל כל לילה ויום לחזרתה.
והיא כציפור מעופפת אל על,
מלאת קסם וגם קצת מזל.
דואה מעלה, נוגסת פרי בוסר,
לא שוכחת לרגע את שנות האושר.
אם אתה אוהב אותה,
נצור בלבך את אהבתה.
והיא ממשיכה אבל תמיד זוכרת,
היא עפה מעלה, את הלב לא סוגרת.
מוקירה כל רגע נוצרת כל רגש,
לא תמשיך מחר מבלי לזכור את אמש.
אם אתה אוהב אותה
תן לה למצוא את דרכה.
_______________________________________________________________________________
מי יודע אם אשוב /איילה בן שחר
מי יודע אם אשוב
לא יודעת אם אהיה פה
לכשהאביב אליי ישוב
אולי אהיה פרפר לבן כסוף
וארפרף בכנפיי העדינות
הישר אל הפרחים מלאי הצוף
אולי אהיה כשושנה בין החוחים
וציוציי ירנינו את העוברים והשבים
לכדי אושר עילאי הנאמר ללא מילים
……………………………………….
אולי אהיה כמנגינה נוגה ושברירית
הרחק אי שם בינות לקני הסוף
אולי אחזור כשיר של רוח
המלטפת בצלילים של נוחם
את אדוות הנחל העזוב
אולי אהיה כשפירית צופה
ממרום גבעול יבש של שיח
על פני המים השקטים
בשתי עיניה התועות
……………………………….
ומי יודע האם אי פעם
לשם אחליט לשוב
אולי אחליט להיות בת קול
של פכפוך הזרם ושל המים הבוקעים
בשאון של קצף ואוושה סוערת
מתוך מפל אדיר בסלע איתנים
או שמע אולי אהיה בסך הכל רק
נקיק זעיר מימדים נסתר וגלמוד
המתחבא בלאט בשקט
עמוק בין הצוקים
…………………………
איני יודעת האם עלי לשוב
אולי אפרוש כנפיים ואעוף
ואו אז אוכל גם אני סוף סוף
להצטרף ללהקה נודדת
של ציפורים דואות לחופש
גבוה הרחק בשמיים
או שאולי פשוט אעצום עיניים
הכי חזק שרק אוכל
ואחלום על חמימות ותום
ואהבה ללא גבולות
כמו ששכחנו אנו ממזמן
ורק הילדים הם אלו
שעוד זוכרים איך לקוות
……………………..
האם אכן עוד אהיה כאן
אחרי שהחורף יחלוף
בכדי שאזכה לספר
במילותיי בשירתי בדמעותיי
את סיפורי ואת סופו הטוב…
_______________________________________________________________________________
דַּפִּים שֶׁלֹּא יִכָּתְבוּ/ יערה לב
דַּפִּים רֵיקִים מִתְעוֹפְפִים בָּאֲוִיר
מְחַפְּשִׂים מִלִּים בַּעֲלוֹת מַשְׁמָעוּת
שֶׁיִּכָּתְבוּ
שֶׁיִּצָּרְבוּ עֲלֵיהֶם
וְהַמִּלִּים
כְּמוֹ הָרוּחַ
כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ –
חוֹלְפוֹת –
אֵל רֹאשָׁם שֶׁל עֲזוּבֵי הָעֹמֶק
נוֹחֲתוֹת בַּמָּקוֹם הַלֹּא נָכוֹן
בְּדִיּוּק בַּזְּמָן הַלֹּא נָכוֹן
וְנִפְלָטוֹת לָעוֹלָם –
וְהַמַּשְׁמָעוּת אִתָּן
כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה
מִתְנַדֶּפֶת בַּאֲוִיר וְנֶעְלֶמֶת לְאִטָּהּ
וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת
בַּבַּיִת
עַל דְּפָנוֹת הַכְּאֵב
בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת
עִם חַלּוֹן פָּתוּחַ
וּמְחַכָּה שֶׁהַדַּפִּים הָרֵיקִים שֶׁלִּי
יָשׁוּבוּ לְהִכָּתֵב
וּבִמְקוֹמָם בָּאָה רַק רוּחַ.
__________________________________________________________
מבעד לאופל הגנוז/חגית מנדרובסקי
אוזני כרויה להקשיב.
מצפה לילי, שייפער
מפתן הצער. ייפול עלי
צלך. יאיר
זרקור הפליאה.
נואשת לפעור פיות רבים
שנחסמו בין כותלי
גופי.
איני מבקשת, אלא
את החול בירכתייך.
אינך לי,
אלא ספינה
טרופה.  והים חסר.
_______________________________________________________________________________
בלדה לאישה העובדת/אביטל כהן
עוד בוקר, עוד בוקר
אין לי כוח לקום
מתהפכת ומסתובבת
והשעון מצלצל
עוד בוקר, עוד בוקר
תנו שנייה לעכל
את אור השמש שמתפרצת
לחדר בלי לרחם.
הבוקר, הבוקר
אין לי פנאי לעצמי
איך אפשר את הראש להחזיק
עם כל כך הרבה להספיק?
הבוקר, הבוקר
יום ארוך לפניי
והזמן אץ ושוב חומק לו
מבין כפות ידיי.
נכנסת אל המשרד
עוד נשימה, ומיד –
מתחיל התמרון השבועי
העומס לא אנושי.
לאט תשתלט השגרה
ואיפה אני בתוכה?
אולי אחשוב על תשובה
כרגע יש עבודה…
אור בוקר, אור בוקר
צל מכביד על עפעפיי
מרוץ החיים שוב מתחיל
אין לי פנאי, אלו חיי
ומהו פנאי
אם לא רגע רגיל
שבו הנפש אומרת:
די.
__________________________________________________________________________
ר ג י נ ה    /   שולי בריסקין
-קומה שלישית, מעקה ,מדרגות ,
במטבח, קטן-אמה ,
למזנון רב מראות
בפרוזדור,בפינה
בין קירות סיד
וה -Holl
בסלון ,שגודלו  כאונת-מוח שמאל
שם-
-נהגה , אימי
(מלאת גוף וחופניים)
לאסוף את כולנו –
אחת לשבועיים
-מתקרבים
-מתמלאים
סביב
שולחן הפורמייקה,
כבדי עוף ,
מרקים
ושירי –  Balalyka
והייתה זו אימי ,שהרעיפה על  בטן
את'ה Zoup
את'ה Fish
ואת טעם גן עדן
סינרה-
התלטף, רוך
מבטה,
התעטף תוך-
תוך גרוננו –
צמאה לדעת,
האם תבשילה שימח א'תמעיינו?
ואני ?
-רק, תולה מתכונים!
אוספת פתקים
על ווים זקורים
(מציצה ביאוש אל מותני קנקנים)
ערה, מבחינה
איך-
הכל
מריירים
באברא -כאדאברא
עוד יבואו  י מים  ?
כך,שנה ושנה
ממתינים,
– ממתינה
להגיש בקיש- קיש
את פאר המנה
אוזרת-
-אוצרת
באיסטרא – בלגינא
את סיר – הסירים
( של )
ה'אימא –
ר ג י נ ה .
_______________________________________________________________________________
אהבת כפר/ כרמלה אוזן
 
הַדְּרוֹרִים נִתְּזוּ מִמָּטָר וּרְסִיסִים,
נִתָּז בִּי לִבִּי וְכָמֵהַּ אֵלֶיךָ.
בְּיָמִים רְגִילִים שֶׁל שִׁגְרָה, מִתְכַּסִּים,
גּוּפִי הָעֵרוֹם וְזֵכֶר מָתְנֶיךָ.
הַתִּירָס הִצְהִיב בַּשָּׂדוֹת וְיָבַשׁ,
דָּמִי כֹּה סָעַר, כֹּה גָעַשׁ.
בְּיָמִים שֶׁל חַג, יִצְרִי בִּי נִכְבָּשׁ,
נֶעֶתְקָה נְשִׁימַת אַפִּי בִּנְעוּרֶיךָ.
קִצְפּוֹ שֶׁל הַיָּם יָצָא אֶל הַחוֹף,
כְּחֹל גַּלָּיו הִרְטִיב הָעֵינַיִם.
חוֹלוֹת נוֹדְדִים בְּשֵׂעָר זָהֹב,
הִתְנַפְּצָה נִשְׁמָתִי עַד שָׁמַיִם.
שִׁבּוֹלִים גָּבְהוּ לִהְיוֹת לִי מִקְלָט,
אֶל שְׁחֹר אֲדָמָה גוּפִי נִמְלַט.
פִּלַּלְתִּי בָּלָאט לְרֶגַע פִּלְאִי,
עֶרְגָּה וּתְשׁוּקָה הָיוּ לְכִלְאִי.
_______________________________________________________________________________
אין מה לראות / עדי לוי כהן
: בבקשה, אין מה לראות,
אל תסתכלי עליי בצורה כזאת.
בבקשה, קחי את התפרים,
אספי את השברים,
תרימי אותי.
תאמיני שהוא לא רוצה ללכת,
שרוצה שתאהבי בלי הכרה,
תאמיני שהלב נפרץ כמו סכר,
ושהשכחה עושה את שלה.
::
ואלוהים, תן לי סימן,
למה זה עובר, כואב,
ולמה, ילדים גדלים כ"כ מהר,
והבטחות צריכות להיעשות,
והיא כבר שוקעת בהזיות.
ואלוהים,
תן לי רגע שקט,
קח את הפחדים,
הצל לי את הנפש,
אל תסתכסך איתי.
: בבקשה, אין מה לראות,
אל תפחד ממני בצורה כזאת,
בבקשה תן לי סימן,
אמור לי לאן,
ושבור את הסדק,
כי אני כבר אוכלת סרטים,
על משפחה וילדים,
ואין לי רגע שקט.
כי אני כבר מוצאת תירוצים,
על מה נכון ואיך יהיה, רוצה,
שהשכחה, תעשה את שלה.
::
ואלוהים, תן לי סימן,
למה זה עובר, כואב
ולמה, ילדים גדלים כ"כ מהר,
והבטחות צריכות להיעשות,
והיא כבר שוקעת בהזיות.
ואלוהים,
תן לי רגע שקט,
קח את הפחדים,
הצל לי את הנפש,
אל תסתכסך איתי.
:::
חשבתי שראיתי אותך בוכה,
חשבתי שראיתי הכל מסתבך,
ידעתי ששמעתי שאת צריכה,
ידעתי שכמעט ונגעת בזה.
ואלוהים.
_______________________________________________________________________________
ילדים מלאכים  – שירה של אם שכולה/ענבר בזק
הי אתה, אתה שם למעלה,
ילד מלאך עם כנפיים של שלג,
עם צחוק מתגלגל וחיוך של זהב
מנגן Let it be בגיטרה.
הי אתה, אתה שם למעלה,
תמיד היית ילד של אמא,
ועכשיו כשהלכת מפה
השארת את אמא לבד.
וכולכם ילדים, וכולכם חיילים עם מדים וכומתה.
וכשאתם הופכים ילדים מלאכים – אז אמא בוכה.
הי אתה, אתה שם למעלה,
בבוקר ארזתי בגדים בתיקך
והוספתי זוג גרביים חמים,
שרק לא יהיה לך קר.
הי אתה, אתה שם למעלה,
התמונה שלך תלויה על הקיר.
דמות צעירה עם המון חלומות
חלומות שלא יתגשמו לעולם.
וכולכם ילדים, וכולכם חיילים עם מדים וכומתה.
וכשאתם הופכים ילדים מלאכים – אז אמא בוכה.
הי אתה, אתה שם למעלה,
הזכרונות שהשארת מתנה מופלאה,
אך נשאר הכאב הגדול מכולם –
הכאב על מותך
_______________________________________________________________________________

 

לפעמים/ שרון שמיר

לפעמים רק עוצמת עיניים
לפעמים כך רואה את הכל
ואולי זה נשאר בידיים
מתפורר ונופל על החול

לפעמים קצת נושכת שפתיים
לפעמים כך אומרת בלי קול
ונדמה שלשקר רגליים
והוא רץ עד לאן שיכול

 

וזה קל לפעמים להיות שכזאת
שרוצה לפעמים ונשברת
ורק לפעמים מכירה את עצמי
לפעמים אני מישהי אחרת

 

לפעמים אני לא מחייכת
לפעמים אני ככה שמחה
זו רק הדמעה שנשפכת
היא צוחקת עכשיו ובוכה

לפעמים זה בוער לי בבטן
לפעמים זה הריק שבפנים
שיודע למצוא את האבן
שלוחצת למרות שנעים

 

וזה קל לפעמים להיות שכזאת
שרוצה לפעמים ונשברת
ורק לפעמים מכירה את עצמי
לפעמים אני מישהי אחרת

_______________________________________________________________________________
 
גבינה מלוחה/ורד לוי אונגר
 
רוצה שוב גבינה מלוחה
עם ח דגושה, גרונית
מלאה פירורי גבינה מלוחה חונקים
ממלאים
מקרבים אותי למזון האלים
גבינה מלוחה של המוכרת במכולת
שלא מתאפקת, וטועמת תמיד
כשהיא פורסת
ומהנהנת באישור: שכן, ההבטחה שוב מולאה
הגעתי לגן העדן של הגבינות, המורכב בחלקו
גם מניחוח הזיתים הירוקים בפחית
שאם ממש יתחשק לי נקנה גם קצת מאלה
ומלחם טרי פריך
ועד שאני מגיעה הביתה עם סבתא
המלוחה הופכת לזַלְצְקֵיזֶה אוסטרית
גן העדן נשאר במכולת
ואני שזכיתי להציץ פנימה
נוצרת את ההבטחה
_______________________________________________________________________________
גמילה / ליאת ביכמן
יֵשׁ שֶׁפְּרֵדוֹת נִכְפּוֹת עָלַי
כְּמוֹ רוּחַ פְּרָצִים שֶׁחוֹדֶרֶת
לְמָחֳרָת יֵשׁ נַזֶּלֶת
וְהַשְּׁרִירִים כּוֹאֲבִים
כִּי פְּרֵדָה זֶה מַאֲמָץ
גַּם פְּרֵדָה מִבְּחִירָה
גַּם זוֹ שֶׁהִגִּיעָה בְּדִיּוּק בַּזְּמַן
וּבִכְלָל לֹא מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ פְּרֵדָה
.הִיא הֶמְשֵׁךְ
פְּרֵדָה מְתֻכְנֶנֶת מַעֲצִימָה אֶת הַנֶּפֶשׁ
הַכְּאֵב שֶׁלָּהּ מֻרְגָּשׁ כְּמוֹ בְּדֶרֶךְ אַגַּב
.כִּי הוּא חֵלֶק
,נָכוֹן
מַשֶּׁהוּ צוֹמֵחַ בִּמְקוֹם
וְהוּא רַעֲנָן וְגָמִישׁ וְטוֹב לְעֵינַיִם
אֲבָל יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁכְּבָר לֹא צוֹמֵחַ שָׁם
וּכְאֵב הפנטום צוֹבֵט בַּקְּצָווֹת
.עַקְשָׁנִית הִיא פְּרֵדָה
גַּם לִי זֶה קָרָה
לְאַט לְאַט
לְאַט לְאַט
וְאָז בְּבַת אַחַת
_______________________________________________________________________________
תחגגי את החיים \מירי יערי

תחגגי את החיים
בידך קחי את מכחול הצבע
צבעי בכל הצבעים כולם את חייך
עטפי את לבבך בצמיחת עלים ירוקים ופרחים ורדרדים
אש בך תבער
הבעירי את מדורת התשוקה
בגל אדמדם לוהט של אהבה
את ליבך השקי במי הזוהר
בתווך שימי ליבך לפעימותיו של לבבך
קולך שר צבעים
ליבך מולך באוצרותיך הנעלים
לבבות רבות נבחרות לך ושמותיהן על לוח הלב
צבעי חייך החיים הם חגיגה
גם חגיגת דמעות ראויה למסיבת פרידה
מלאי דליים בעננים פזורים שבאו מים דמעות מלוחות
שזרי כתר פרחי שדה
ואת מסיבת העצב שחררי לדרכה
החיים הם חגיגה
חגיגה
לגוף הנושם
חגיגה לאוזנים השומעות
לעינים הרואות
לבטן המעכלת
החיים הם חגיגה ואת שרה ורוקדת
_______________________________________________________________________________
דניאלה פז-אורה
*
בעין הסערה
מצאתי שקט
שומעת
את נשימותיי
החריש והרעש
הסערה שקטה
מהרהרת
מתקרבת
נושפת
נושמת אל ריאותיי
בחזרה
שקטה הסערה
_______________________________________________________________________________
תמרה לילך מזומן
שׁוּב פָּרַמְתִּי קֶשֶׁר בִּמְקוֹם לִפְרֹם עַצְמִי
פַּעַם אַחַת וּלְתָמִיד.
הַדּוּ שִׂיחַ הָעוֹקְצָנִי מְאַכְזֵב.
שׁוּב בָּעַטְתִּי לְחָצִים, שְׁתִיקוֹת מַחְפִּירוֹת
בִּמְקוֹם לָתֵת לְעַצְמִי שְׁרִיקָה הֲגוּנָה
עַל שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת
בְּאֶלֶגַנְטִיּוּת,
מַבְלִיעָה פִּהוּק נִשְׁמָתִי אָרֹךְ
שֶׁל מִילְיוֹנֵי חֲוָיוֹת.
שׁוּב בָּעַטְתִּי עַצְמִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
כְּשֶׁאַף עַיִן לֹא הִבִּיטָה אַחֲרַי,
מִתְגַּלְגֶּלֶת כָּל הַדֶּרֶךְ מִחוּץ לַסַּל,
כִּמְעַט פִסְפַסְתִּי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת
שֶׁנָּתְנוּ לִי הַחַיִּים
לִהְיוֹת אֲנִי.
כִּמְעַט וְשָׁכַחְתִּי מַה זֶה אוֹמֵר לוֹמַר
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת אַחֶרֶת,
לְהָטִיחַ אֶת הָעֵינַיִם הָעֲנָקִיּוֹת הָאֵלּוּ
בְּתוֹךְ עֵינַיִם עֲנָקִיּוֹת אֲחֵרוֹת
ְלֹא לְהוֹרִיד
לֹא לְהוֹרִיד
לֹא לְהוֹרִיד כְּלָל
לֹא חֻלְצָה
לֹא שִׂמְלָה
לֹא עֵינַיִם מִתְבַּיְּשׁוֹת.
שׁוּב
בָּעַטְתִּי עַצְמִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,
הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי הַיְּשָׁנָה
מְרַוַּחַת עַצְמָהּ בְּכָרִיּוֹת סְפוֹג מְאֻלְתָּרוֹת
עַל הָרִצְפָּה,
בְּמִין בְּהִילוּת שֶׁל אֲנָשִׁים,
נִתְפָּסוֹת הַשְּׂפָתַיִם לְתוֹךְ סֶדֶק
שׁוֹתְקוֹת.
_______________________________________________________________________________
חיים בצבעים / אילון בכר-גוץ
זיכרונות עמומים בתמונות ישנות
חיים שהיו לי פעם מזמן
בשחור ולבן וצבעים דהויים
חולפים הימים מתחלפת עונה
לוקחת מכחול
מציירת, והלב פועם
חייכתי המון
זוכרת, לפעמים באמת
אני גבוהה למעלה בשמיים
יציבה על כתפיים רחבות
המרום הוא כחול בשעת צהריים
תחת רגליים זהב ומים
לוקחת מכחול
מציירת, והלב פועם
בטחתי בך
זוכרת, לפעמים באמת
מביטה מרחוק איך דברים משתנים
מנסה לזכור את נוף ילדותי
איך הירוק השתקף במבט
איך הוא צבע את נשמתי
לוקחת מכחול
מציירת, והלב פועם
אהבתי אותך
זוכרת, לפעמים באמת
לפעמים גם היום
_______________________________________________________________________________
ויהי אור/איה ונגרוביץ
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים וַיְהִי אוֹר   (בְּרֵאשִׁית א,א)
וּמִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה הֵגִיחָה הָאִשָּׁה
אוֹצֶרֶת הָאוֹר.
"וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם" (בְּרֵאשִׁית א,ב)
אֶת אוֹצָרוֹת כּוֹחִי חִלַּקְתִּי בְּיָד קַלָּה.
יֵשׁ מִי שֶׁנּוֹלְדָה וּכְבָר נִגְזָל אוֹרָהּ
וְיֵשׁ מִי שֶׁטִּפִּין טִפִּין זָלַג אוֹרָהּ מִמֶּנָּה.
מוֹכֶרֶת אֶת נִימֵי נַפְשָׁהּ נִים אַחַר נִים
לְכֹל הַמַּרְבֶּה בַּמְּחִיר.
הוֹפֶכֶת שִׁפְחָה נִרְצַעַת לִפְחָדֶיהָ.
 
"וִיבַדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ." (בראשית א,ד)
וְהָאוֹר שֶׁזָּלַג, שֶׁחֻלַּק, שֶׁנֶּחְטַף וְנִרְמַס
מַצְלִיחַ לִבְקֹעַ מִבַּעַד לָאֲפֵלָה –
מְלַטֵּף אֶת הַנֶּפֶשׁ הַעֵרֹמַה מִנִּימֶיהָ.
וְאַתְּ, שֶׁנּוֹתַרְתְּ חֲשׁוּכַת – אוֹר
מְרִימָה אֶת רֹאשֵׁךְ אַט אַט
מְבִּיטָה סָבִיב וְרוֹאָה שֶׁהָעוֹלָם יָפֶה יוֹתֵר בִּזְכוּתֵךְ,
אֵיךְ הָעוֹלָם זוֹרֵחַ דַּרְכֵּךְ.
וְאֶת מְבִינָה.
שֶׁכָּל מָה שֶׁחַי בָּךְ הוּא אַתְּ
וְאֶת הִנְּךָ אֵם כָּל חַי.
וְכּוֹחַ קַדְמוֹנִי נִצָּת בָּךְ
שׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל נָשִׁים חֲזָקוֹת וְיָפוֹת מֵנֵץ בָּךְ.
וְאֶת יוֹדַעַת – אֵינֵךְ לְבַד !
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בְּרֵאשִׁית א,ד)
וְאַתְּ מְשִּילָהּ אֶת בְּגָדַיִךְ
וְעִמָּם אֶת מְשִּילָהּ אֶת הַטּוֹרֵף הַפְּנִימִי :
שֶׁלּוֹעֵג בְּתוֹכֵךְ,
שֶׁשּׂוֹנֵא בְּתוֹכֵךְ,
שֶׁנּוֹבֵר בִּקְרָבַיִךְ.
וְאַתְּ נִזְכֶּרֶת , וְאַתְּ יוֹדַעַת –
שֶׁגּוּפֵךְ הוּא פְּאֵר הָאֲדָמָה,
כָּל פִּסַּת עוֹר מְקֻדֶּשֶׁת
כָּל צַלֶּקֶת – אוֹת גְּבוּרָה.
וְאֶת גֵּאֶה !
אַתְּ גֵּאָה בְּדוֹרוֹת הַנָּשִׁים
שֶׁמִּתְגַּלְּמוֹת בָּךְ,
שֶׁנִּלְחָמוֹת אִתָּךְ,
שֶׁנִּלְחֲמוּ עֲבוּרֵךְ.
שֶׁחֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁן עַל מִקְדַּשׁ חֵרוּתֵךְ.
וְאַתְּ יוֹדַעַת בְּעֹז וּבְזַעַם
שֶׁאַתְּ יָפָה !
גְּדוֹלָה כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
אֲצִילָה כְּמוֹ הַלְּבָנָה
עֲצוּמָה כְּמוֹ הָאֲדָמָה.
וְאֵין מִבִּלְתִּיִּךְ .
 
וַיְהִי אוֹר !
_______________________________________________________________________________
וּבְרֶגַע אֶחָד / אֶפְרָת סְטרֵטִינֵר
הַקֵּסֶם קוֹרֵה בְּרֶגַע אֶחָד.
אַתְּ פוֹסַעָת דֶּרֶך שַׁעַר בַּרְזֶל
מִתְקַלֵף, חוּצָה שְׁבִיל עָפָר
מִתְפַּתֵּל מִתְעַקֵּל,
אֶל עֵבֶר שְׂדוֹת בְּרֵאשִׁית
שמֵעֵבֶר לַזְּמָן.
אַתְּ כְּמוֹ מִתְעַטֶּפֶת
בְּוִוילוֹן דַּק שָׁקוּף
אַוְורִירִי, מְרַפְרֵף עַל עוֹרֵך,
מַשִּׁיל מַסֵּכוֹת,
מוּסְכַּמוֹת
מַחְסוֹמִים.
לִבֵּך פָּתוּחַ
אל מול הרוח,
אֶל מֶרְחֲבֵי פֵרֶא קְּדוּמִים.
וּבִן רֶגַע, אַתְּ וְהַטֵבָע אֶחָד הֵם.
כְּמוֹ אֵין כֹּל יֵשׁוּת בָּעוֹלָם מִלְּבַדְכֵם.
ומִלְּבַד הַהֲוָויָה.
אֵין לָך שֵׁם אֵין עָבָר,
אֵין אָסוּר אֵין מוֹתַר.
לְרֶגַע אֶחָד נְשִׁימָתֶך נֶעֱתֵקֶת,
מִשְׁתַתֵקֵת,
נִשְׁמָתֵך מִתְלַכֶּדֶת
עִם נוֹפֵי הַבְּרִיאָה.
סוֹדוֹת בְּרֵאשִׁית מִתְגַּלִּים
לְלִבֵּך, בֵּין נִצְנוּץ קַרְנֵי הַחַמָּה.
כָּל כּוּלֵך קִיּוּם שֶׁל הָרֶגַע הַזֶּה,
וְאֵין אַחֵר. וְאֵין אִישׁ בָּעוֹלָם,
וְהַזְמַן לֹא קַיָים,
אֵין אֶתְמוֹל אֵין מָחָר
אֵין קַיִץ אֵין סְתָיו.
רַק הָרֶגַע הַזֶּה.
וְאֵינְסוֹף שֶׁל פְּלָאִים
הַקוֹרִים בְּקִרְבֵּך.
וְחַסְדּוֹ שֶׁל הַטֶּבַע
פּוֹעֵם נִיצוֹצוֹת מִתְנַפְּצִים
בְּכָל נִים בְּגּוּפֵך.
הַלֵּב מִתְפַּקֵעַ.
_______________________________________________________________________________
איי לייק "לייק"   / אביבה גלברט  
הוא ספון בביתו,
הוא אוהב, הוא מחבב,
פה ושם נדהם,
הוא ספון בביתו אצבע  על המקלדת
והוא מסמן שעכשיו הוא עצוב , הוא עצוב?
לעתים כועס, המקלדת כועסת הוא כועס האצבע כועסת.
מי כועס עכשיו כשהוא ספון בביתו אצבע על מקלדת.
מה אומרת עכשיו האצבע האם הוא אוהב?  ממש אוהב? מה  אוהב?
ומתגעגע אין, על המקלדת אין?
ואם עכשיו הוא מתגעגע איך,
איך תרגיש המקלדת געגוע …
ואם יתאכזב מה ירגיש מה ידבר, האם יאמר ?
כשהוא ספון בביתו איש לא אומר , דבר לא אומר,
אין איש, יש מקלדת יש מקש, יש אצבע,
איזה משחק מילים , עצוב לא?
הוא ספון בביתו ומרגיש פחד, כן פחד…אז מה יצביע למקלדת מה?
והיא, מה תרגיש עכשיו כשהוא אוהב או מחבב או נדהם?
גם היא ספונה בביתה ואצבעה על המקלדת
ושניהם עכשיו אוהבים , אוהבים מאוד-
להיות ספונים בביתם עם האצבע על המקלדת.
והוא, בוקר אחד קם בגפו
זכר ששכח את שפת אמו אז את שפת הסימנים אימץ אל לבו
והיא והוא  ספונים בביתם  לא יודעים אם רע או טוב  היא בגפה הוא בגפו לבד לבד מחבקים  בחום מקש ומקלדת.
_______________________________________________________________________________
באהבתך בנית גשר / עינת לומברוזו
באת בגופי לשחק,
לשקשק תשוקתי, לפזרה לקצוות,
להרוות צימאוני, לגעת בי עמוק.
אצבעותיך מתפלשות,
פוערות בי רווחים,
רוח שובבה נושבת דרכם
ומחוללת עינוגים.
אלף גוונים של קול ותדר,
בוקעים מגרוני דרך קירות החדר
ואתה ממשיך לפרוט.
באהבתך אותי בנית גשר
בין גופי הרוטט
לאולם פנימי נעול,
באחת הוא נפתח
ובקע ממנו אור גדול
ומיד אחריו גל אימתני של כאב
ודמעות וזיעה
וזרועותיי שאוחזות בך,
חבק, אהובי, חבק אותי חזק,
אל תעזוב,
כי עונג וכאב שוטפים אותי בעוז.
ועתה, כשפורקן מניח שקט לגופי
קולו של הכאב גואה ונשמע,
כאבה של ילדה המבקשת להיות אהובה,
כאב של זו המחפשת בית ומנוחה,
ומתחת לכאב הפרטי נגלה כאב האנושות כולה,
המוני נשים וגברים פגועים, מתגוננים, סגורים ואבודים
מחפשים יד מושטת ולב פתוח לרפואה.
רגע לפני שעצם החזה שלי קורסת תחת לחץ,
ואתה מתחיל לדאוג,
משהו קרה,
סיבוב זעיר במפתח הלב
משחרר את התחושה,
מפי נפלטת אנחה
ובקול שקט לוחשת באוזנך:
א נ י   א ו ה ב ת   א ו ת ך
_______________________________________________________________________________
גברת מלודיה/רבקה דרור
ברחוב טטרקוד
בלב האקורד
גרה גברת
מלודיה
חייה מינור
רואה רק שחור
מחכה לאביר
שיביא את האור
ימים של סגריר
לילות בלי אויר
רוצה להחליף
האדרת
לטפס בסולם
לראות קצת עולם
נמאס לה נשבר
להיות כמו כולם
בכל השבוע
באופן קבוע
פוגשת מלודיה
בחבר'ה כמוה
שבעה במספר
לכל אחד יום
מהם כבר נמאס לה
נורא ואיום
יום א' עם דו- עדיף בלעדו
יום ב' הוא של רה- טעות של מקרה
בגימל עם מי- עונש עצמי
יום ד' של פה- ואין רחיפה
בה' היא עם לה- איזו נפילה
שבת היא של סי- זה רעל ארסי
ויום אחד בסוף הקיץ
נסעה לקצה העיר
ופתע את עינה תפסה
מודעה על קיר
בשכונת מורשה
בקצה הישימון
קם בית-ספר לג'אז
קוראים לו רימון
מלודיה נרעשה
פתאום התאוששה
הנה הסיכוי
מה טוב העיתוי
שם לבטח תמצא
חבר כלבבה
(או:
לא אפסה התקווה
לחבר כלבבה)
מה נאמר ומה נספר
חייה עברו לתדר אחר
פגשה בסינקופה יצאה עם סטקטו
יומיים אחרי טיילה עם לגטו
צחקקה עם מז'ור התרגשה ממינור
הוקסמה בחברת פיציקטו
סופרנינו לקח אותה למרומים
איתו איבדה את הראש
שבעה סולמות הורמו לגבהים
בכדי לעזור לה לגלוש
פרימה זיכתה אותה בכבוד
סקונדה צרמה לה באוזן בסוד
וטרצה גילתה לה יופיו של אקורד
קוורטה הרחיבה גבולות שמיעתה
קווינטה פתחה דלתות לקראתה
סקסטה לימדה מה לאוזן (או נפש או גוף) נעים
ספטימה הייתה הטובה בשכנים
ואוקטבה השגיחה על הכל מלמעלה
שכל פגע או נגע לא יארע לה
הכירה את יוני ודורי ופריגי
את לידי ומיקסו אאולי ולוקרי
יותר לא הייתה עוד מלודיה סולידית
וניתרה וקיפצה בשמחה עילאית
פגשה את מר בלוז
-היא פגשה את מר בלוז
לא נתן לה לזוז
– (הוא) לא נתן לה לזוז
משחר היום עד שקיעת החמה
הוא עשה לה דברים נפלאים בנשמה
את דיקסי פגשה ביום חם ותוסס
והוא מצידו שניה לא היסס
יחדיו נסחפו ברוב המולה
מרוב התרגשות לא הוציאה מילה
הסווינג שחררה ממעצורי אישיות
איתו שרה רקדה איזו חופשיות
איזה כייף וקלות כמעופה של נוצה
שלא יגמר, כך מלודיה רוצה
ואז, צץ בהפתעה כפגז
ביבופ המיוחד, המחדש הנועז
איתו השילה עוד כמה מוסכמות
והפכה לנועזת פורצת חומות
כבר הייתה מסוחררת מרוב חברים
וכולם לה הציעו חיים זוהרים
כל אחד ואופיו היחיד המיוחד
כל אחד והטנשן השייך לו בלבד
אך מלודיה חיפשה את זה המושלם
שיהיה בו מכל ויקשר בין כולם (או: יכיל את כולם)
עם אלתור המרשים
תוך מספר חודשים
מצאה את הצוג של חייה
הוא ענה על כל הדרישות הקשות
ומילא את כל משאביה
אם רוצים יש חופש אם רוצים יש מסגרת
ואפשר להחליף כל יום האדרת
הוא יכול להוליך ולרומם ולשמור
אפשר ממנו לצאת ואליו לחזור
איתו אפשר לשחוק ולדמוע
אליו לדבר וממנו לשמוע
הוא האביר שהביא את האור
לרחוב טטרקורד, ללב האקורד
לביתה של גברת מלודיה.
_______________________________________________________________________________
 
ה י א/ דבי שפריר-קרת
 
בט"ו באב בהרי ירושלים
ראיתי תְּאֵנָה צמאה למים
מדובללת היתה, סתורת-עלים
נטועה בסלע באין אונים.
 
וּכְפֶסַע ממנה מפכֶּה מעין
אך היא – לא תוכל לגשת לשם.
ואם המעין היה בא אליה,
האם תחזור לימי עלומיה?
 
בימים עבָרו, בעת זוהרה
עלו לרגל כמצוות התורה
באו לשבת תחת תְּאֵנַתָם
אכלו ושתו וריוו תַּאֲנָתָם.
 
והיא גייסה את כל אוֹנה
והפכה כל פגה לִתאנה ביכורה
כוחה הלך, הלך ודל
אך היא ממאמציה לא תחדל.
 
וַעלי-התאנה מצהיבים מאד
והדבלות מצטמקות עוד ועוד
ובעיניים כהות אל הנוף מביטה
ויודעת – איש אליה אינו בא.
 
וברגעי הבדידות על ההר שבדרך
היא גונחת לעצמה והרבה מהרהרת
שאם המעין היה בא אליה,
האם היתה שבה לימי עלומיה?
_______________________________________________________________________________
סברינה דה ריטה
 
לְרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי, יְכָלְתִּי לְדַבֵּר, לְבַקֵּשׁ, לִצְעֹק לִצְחֹק
לִבְחֹר אֵיפֹה לַגּוּר, אֵיזֶה אוֹכֵל לִקְנוֹת, לֶאֱכֹל, וְלֶאֱהֹב.
כִּי לִפְנֵי זֶה, בְּאוֹתָם חַיִּים בַּפְּלָנֵטָה הָאַחֶרֶת הַהִיא,
כָּל עוֹלָמִי הָיָה חֶדֶר, מִטָּה שֻׁלְחָן, מַחְבֶּרֶת שְׁנֵי זוּגוֹת נַעֲלַיִם,
בָּעַט.
_______________________________________________________________________________
בשדות הפרא/חוה חייקין
את שדות הפרא
של ילדותי
האביב
כיסה בפרחים .
את עלי הכותרת
של החרציות
תלשתי
אחד , אחד .
מן הקחוונים
שזרתי
ענק לצווארי
והייתי
מלכה !
_______________________________________________________________________________
ואתה / רחל ברון
חלפו שנים רבות אך השבילים  נשארו כפי שהיו.
רק שבצידם צמח סבך ירוק עמוק,
גבוה ומתפתל.
מכסה  לא מכסה את הדרך
מהפנימייה  אל חדר האוכל
ומשם  שביל   אספלט הישר  לבריכה,
שלאור ירח חמקנו אל דשאה.
פזמון: ואתה נשארת חידה עבורי,
עיניך הירוקות דלקו בי שנים.
איך ידעת ללטוף שערי,
ללא אומר ומילים.
רק הלב לא ידע לשקר,
כמה אהבת ובכל זאת חששת.
וכעת רגליי הכבדות משנים,
סובבות עוד ועוד באלו השבילים.
שבילים שפסענו לתוך השקיעה.
בשדות השלף והפריחה.
מי יודע לספר מה איתך
וכמה שנים שאהבתי אותך.
בליבי נותר תמיד סימן שאלה.
פזמון: כי אתה נשארת חידה עבורי,
עיניך הירוקות דלקו בי שנים.
איך ידעת ללטוף שערי ללא אומר ומילים.
רק הלב לא ידע לשקר כמה אהבת ובכל זאת חששת.
זוכרת ריקודי עם בערב קיץ,
את להט מבטך באחרת.
כמה  נשבר ליבי בתוכי
ואיך אל השביל חמקתי דומעת.
ממאנת להבין שזה סוף הסיפור.
סיפור על אהבת נעורים,
שלנצח אזכור את יופייה.
פזמון :ועד היום  נשארת חידה עבורי,
עיניך הירוקות דלקו בי שנים.
איך ידעת ללטוף שערי ללא  אומר ומילים,
רק הלב לא ידע לשקר.
כמה אהבת ובכל זאת חששת.
_______________________________________________________________________________
הרגע האלוהי/קיטי לוי
הרגע בו גיליתי
שהאיזון נמצא בתוכי
מבלי לחפש אותו
מחוץ לעצמי
הרגע בו הוא מגלה
שהאיזון נמצא בתוכו
מבלי לחפש אותו
מחוץ לעצמו
הרגע בו אני מבינה ש
אני שלמה
הרגע בו הוא מבין ש
הוא שלם
הרגע בו
גילינו,
הבנו,
מצאנו,
האחד את השני,
הוא הרגע
האלוהי.
_______________________________________________________________________________
זיקוק/אשבל חמדי
 
אני- אדם. יוצרתי מבשר- ודם
יש בי מוח, יש לי לב
יש בי רגש, יש כאב
וביחד- זו האמת
 
שאני אימהית, ויחידה,
ילדה, ואבודה
מבינה את ה"מעבר"
נמצאת בתוך השבר
 
קוראת, זועקת, נכנסת לתוכי
ופורצת החוצה בכל- כוחי
 
האהבה, ההבנה, הרגישות, הנחישות,
הידע, העֹצמה, הנחיצות, החריצות
 
נושפת את הכל
שואפת את הריק.
וחוזרת להתחלה
אל האָין. אל אני.
_______________________________________________________________________________
נֶצַח חַיַּיִךְ/יונית לאונר בן רן
כִּי תִּמְצְאִי אֶת נֶצַח חַיַּיִךְ,
אַהֲבַת עַד חָפְשִׁיָה
וְתִזְכִּי לַשַּׁלְוָה לָהּ יִחַלְתָּ,
כְּפַרְפַּר הַזּוֹכֶה לַתְּהִלָּה.
כִּי תִּמְצְאִי אֶת נֶפֶשׁ חַיַּיִךְ,
לִשְׁכֹּן לְצִדֵּךְ עֲדֵי עַד
וְתוּכְלִי לִנְסֹק לְמַעְלָה,
כְּיַלְדָּה שֶׁחָלְמָה כְּלוּלוֹתָה.
כִּי תִּמְצְאִי אֶת אוֹר חַיַּיִךְ
וְתֵדְעִי כִּי מֻתֶּרֶת אַתְּ.
כִּי תּוּכְלִי לְהַשְׁלִים וְלִמְחֹל
וְעוֹבֵר שָׁכֵן בְּבֵיתְךָ
וְהִשְׁלַמְתְּ עִם הָאֵין וְהֲיֵשׁ
וְיֵשׁ, כִּי זָכִיתְ בַּכֹּל.
_______________________________________________________________________________
קימורים/ פזית בן חורין אלעזר
קימורי התשוקה שֶׁבָּנִינוּ
הסדינים הקרועים
אנו נעים מקָצֶה אל קְצֵה
יד רגל וגוף
פנים סמוקות
מול פנים
_______________________________________________________________________________
רוֹקֶדֶת אֶת הַחַיִּים / רונית רודה מילול
רוֹקֶדֶת, רוֹקֶדֶת וְלֹא חָדְלָה רוֹקֶדֶת
.לצְלִיל נְעִימַת חַיֵּי הַמוֹבִילָה
,רוֹקֶדֶת חָזָק, רוֹקֶדֶת חַלָּשׁ
רוֹקֶדֶת יָשָׁן, רוֹקֶדֶת חָדָשׁ.
רוֹקֶדֶת אוֹתִי, עַל צַלָקוֹת וּפְצָעִים.
.הוֹפֶכֶת כְתָמִים אֲדוֹמִים לִצְלִילִים
.רוֹקֶדֶת אוֹתִי לצְלִיל אַהֲבָה
רוֹקֶדֶת איתי לצְלִיל אַכְזָבָה,
יָמִים שֶׁל רִיקּוד מָלֵא עַנָוֲוה.
לְפֶתַע רוֹקֶדֶת בִּתְשׁוּקָה חֲזָקָה.
רוֹקֶדֶת אוֹתִי אָסוּפָה וְשְתוּקָה.
רוֹקֶדֶת נִלְהֶבֶת כְּאֵשׁ הַשָלְהֶבֶת.
רוֹקֶדֶת אותי חֲבוּלָה וְכּואֶבֶת.
.רוֹקֶדֶת אוֹתָם רוֹקֶדֶת אִיתָם
רוֹקֶדֶת בָּדָד לצְלִיל מֶיוּתָם.
רוֹקֶדֶת שֶּׁלֹא יִגְמָר לְעוֹלָם.
רוֹקֶדֶת רוֹקֶדֶת וְלֹא חָדְלָה,
לצְלִילֵי נְעִימָת חַיָּי הַמּובִילָה.
_______________________________________________________________________________
מוסיקה שפת אמי / רות אלמוג
שפת אם בפי כל שגורה
שפת אם היא כל התורה
שפת אם כל אחד מגדירה
ומותירה חותם אומן ביצירה
יש גאון אינטרנט ומחשבים
לאחר שיגעון לצייר בצבעים
קוסם שולט באותות ומופתים
ואני בשפת אם מעטר מילים בצלילים
שפת אם היא מה שאני נושם
ואיך שאני מכל מילה מתרשם
חלומי עם המנגינה מתגשם
ועולמי שלם כמו שפת האם
המוסיקה זורמת בדמי כאומנותי
היא מדליקה ומתמרנת אותי
המוסיקה היא שפת אמי מינקותי
מזניקה אש שמתנגנת בקרבי
מותבעת בי משחר ילדותי
ומלווה אותי במסע חיי
כך נובעת זהותי משפת אמי
ומתהווה גם מנגינת חיי
כל תו ותו
מזרח ומערב בו משולב
וכל מקצב
כמו אות לשלום עכשיו
שפת אמי לא רק בדיבור
אלא שיר מזמור או סיפור
שפת אמי זה המסר שבפי שגור
מוסיקה בין העמים היא החיבור

_______________________________________________________________________________

 

הַפָּלָה/ נופר בר

 

בַּת שָׂשׂ עֶשְׂרֵה וָחֵצִי,

מְאֹהֶבֶת, הוּא יָרֹק עֵינַיִם,

תָּמִיד חִיּוּךְ בִּקְצֵה שְׂפָתַיִם.

נִפְלָאוֹת הַתְּשׁוּקָה, עֹנֶג מִינִיּוֹת

חֲלָקִים שֶׁל שָׁלֵם, לֹא נִּפְרָדִים.

 

גִּלִּיתִי שֶׁאֲנִי הָרָה

 

בּוֹאִי נִתְחַתֵּן הוּא אוֹמֵר. אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּהִים.

אוֹזְרִים עֹז לְשִׂיחָה עִם הַהוֹרִים.

מְסַפְּרִים לְהוֹרֵי. בְּעִקָּר לְאָבִי.

אַתָּה לֵךְ לְבֵיתֵךְ הוּא מוֹרֶה.

אַתְּ גְּשִׁי לְחַדְרְךָ.

 

 

אָנוּ בַּקְּלִינִיקָה שֶׁל רוֹפֵא.

אָבִי מְשׂוֹחֵחַ בְּצָרְפָתִית.

מְשַׁלֵּם לוֹ בערימה שֶׁל שְׁטָרוֹת.

לְמָחֳרָת מַכְנִיסִים אוֹתִי ל"צהלון"

אָחוֹת מְקַבֶּלֶת אוֹתִי, מַרְדִּימִים.

בֹּעָלִים  אֶת גּוּפִי.

 

אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת, מְקִיאָה.

לַחשׁוֹשׁים  "הָיוּ לָהּ תְּאוֹמִים".

לְמָחֳרָת אָבִי לוֹקֵחַ אוֹתִי הַבַּיְתָה.

יוֹצְאִים לְלֹא רִשּׁוּם.

לֹא נֶאֱמַרְתְּ וְלוֹ מִלָּה.

גּוּפִי הִתְגַּבֵּר בְּקַלּוּת.

 

נָשַׁמְתִּי, דְּווּיָה  וְכוֹאֶבֶת.

אֲנִי אוֹכֶלֶת רַק עַל מְנַת לִהְיוֹת.

מתאבלת עַל חַיִּים וְחַיַּי שְׁנִגְדֵעוּ

 

כָּל מִפְגָּע וְרָשָׁע שֶׁעָבַרְתִּי בְּחַיַּי

מִתְיַיחֵס  לְזֶה שֶׁהַסְכָּמָתִי לגדוע חַיִּים.

38 שָׁנִים חוֹלְפוֹת עַד שֶׁאָנוּ

סוֹגְרִים מַעְגָּל. יֵשׁ לוֹ תְּאוֹמִים.

 

_____________________________________________________________________________

 

ילדה של החיים / נורית בורגר ינאי

 

אני שרה עם אריק (איינשטיין)

"עיניי פקוחות מבלי לראות את השמיים”

דמעות חונקות את הגרון, מציפות את העיניים,

געגועים לופתים את הלב שלי.

המילים האלה, המנגינות הנוגעות,

”את יודעת אמא, כולנו ילדים של החיים”

ועכשיו, אריק כבר לא כאן, וגם אמא כבר מתה מזמן ..

ואני ילדה של החיים, עם קליפה חזקה

המכסה על תוך רך ושביר,

מושכת באף את הבכי החונק,

נותנת לעצמי רגע אחד של חולשה,

ומיד חוזרת להיות גיבורה.

 

_________________________________________________________________________
הכל אפשרי /זהר רון
 
אמרו שהסיכוי קלוש. כמעט אפסי.
אז אמרו.
אמרו שהסטטיסטיקה מדברת על חצי אחוז.
חצי אחוז!
יכול להיות שאהיה אחת ממאתיים?
מסתבר שכן.
הכל אפשרי. הכל אפשרי.

 

___________________________________________________________________________________________

כחולת עיניים/אבנית חכימי

לו יכולתי לקחת את כל כאביך

להשליך לעולם כאבים

חיוך שרציתי עולה בקרבייך

מרפא שם את כל הפצעים

 

יכולתי למצוא נתיבים בדרכייך

בעומקו של קפה מהביל

כשהשמש בבוקר נושקת שפתייך

תודי שזה ממש מדהים

 

לו יכולתי לקחת את כל דמעותייך

עצובות תהלכו אל עולם הדומעים

תקווה שרציתי פותחת פנייך

מאירה את דרכם של תועים

 

יכולתי למצוא מעשים בידייך

כשלל בידי ציידים

כשהים בין ערביים שוטף זוג רגלייך

רוקדת עם כל הדגים

 

לו יכולתי לקחת את כל תשוקותייך

לאסוף כאוצר יקרים

כמיהה שרציתי עוטפת כתפייך

תעזור בסחיבת התיקים

 

יכולתי למצוא רצונות כיסופייך

שטיח ארוג בצבעים

כשכוכב מהבהב לירח בלילה

מתחזקות יללות התנים

 

לו יכולתי לקחת את כל תפילותייך

להכתיר את ראשך בכתרים

אמת שרציתי אוהבת קסמייך

תעצים את קולות השבים

 

יכולתי למצוא דמיונות בספרייך

תסריט מטורף של יוצר תסריטים

כשהשחר עולה מברכים אותו ככה

מברכים כי אנחנו רוצים

 

לו יכולתי לקחת את כל סוהרייך

להשליך לעולם אסורים

מאבק שרציתי חומל על חייך

יודעת את בת מלכים

 

יכולתי למצוא אהובים בשירייך

צוללת בים זהובים

שמיים נוטפים כחלחלים על עלייך

מזכירים חלומות ושוקטים

______________________________________________________________________________
קליפותיה/ זהבית קרול
 
עת עטתה על עצמה
קליפותיה,
הילדה הקטנה,
ידעה כי נושאת בתוכה
גם הבטחה, בטוחה
שיום אחד כשתיגבה
תסכים להשיל
שכבה אחר שכבה.
תמצא את ליבה
שוכן שלווה
ומוקיר תודה
על מיליוני דברים
קטנים וגדולים.
 
על ריח של אוכל פשוט
בביתה,
על שתניח ראש עייף
על כרית פרחונית
ותירדם בטרם תחלוף שניה.
על שתהיה מוקפת
באנשים טובים
על שתחוש
אהובה ואוהבת
על שתלמד ללא הרף את
נפלאות הבריאה
על שתסכים להרגיש
כל מה שעולה מגופה.
על שתגור בארץ
מלאת ברכה.
על שחכמתה תוביל אותה
לצמיחתה
על שתלמד שלא יכולה
לרצות באמת אף אחד
אלא רק להיות
מי שהינה.
_________________________________________________________________________________________
מעיין נטעלי סמולר
גושי העצים התכולים המכסיפים
החווירו פניהם לעומתה
והיא הביטה בריחו הכבד של גז שרוף
איך הוא חורך את ריאותיה
בזמן ששתיקה מקפיאה כיווצה
את חלל המכונית.
מחסורו של החמצן העיק עליה ובוודאי החווירה.
מבטה יכול היה למשוך אותה אחריו החוצה,
אם רק היה מצליח להתמקד
בנקודה אחת בעלת ערך
בצידה האחר של הזגוגית המטשטשת.
אולם, זאת לא הצליחה בשום אופן לעשות.
חוטיו הדקים של גשם ירדו ללא פשרות
רוקמים עצמם בהתייבשם לכתונת ערפל משגע
מוכתמת במועקות שלג קטנות בהירות,
והיא ידעה שנמצאת באזור נטול זמן
לבטח לאחד מחללים קפואים אלו נשאבה
ולכן אין לכך כל חשיבות.
הגוף הצמוד אליה רעד קלות
חיכה אף הוא בתוך מרווח השתיקה
שהלך והכריע.
לבסוף נרדמה
עצמותיה מתארכות בשנתה
מתוך הכרה זו זכרה
היה זה היום הקצר בשנה.
_______________________________________________________________________________________
לילד שלא הבאתי לעולם / קרין אברהמי
סליחה
על שהותרתי עיניך עצומות
מול רקיע אינסוף ונחלי פריחה
סליחה
על שהותרתי אזניך חירשות
מול סימפוניית היקום המופלאה
סלח לי
על שאטמתי פיך
מלאמר את המילים שתהפוכנה עולמות
את ידיך כבלתי מעשות
את רגליך עצרתי מלהגיע.
סליחה
על שלא מתחתי קפיץ ליבך
ולא יתקתק,
לא יטעם אהבה
סליחה
על שאינך.
___________________________________________________________________________________________
על ארבעה בנים/שני אומיאל פלדמן
לְבִתִּי, שֶׁחִכְּתָה לִי בְּסוֹף הַמִּדְבָּר
מִצְוָה לְסַפֵּר כְּשֶׁתִּגְדַּל עַל אַרְבָּעָה בָּנִים:
כֻּלָּם חֲכָמִים, כֻּלָּם יָפִים, כֻּלָּם שָׁבְרוּ אֶת לִבִּי.
אֶחָד חָכָם, אוֹתוֹ אָהַבְתִּי רִאשׁוֹן מִכֻּלָּם, תַּם.
אֶחָד תָּם, מְאֹד חָכָם אֲבָל עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ מְטֻמְטָם.
אַחַד רָשָׁע, הָיָה שׁוֹאֵל : מָה הָאַהֲבָה הַזּוֹ לָךְ? וְלֹא לוֹ.
וְזֶה שֶׁלֹּא יָדַע לִשְׁאֹל: מַסְכִּימָה? אָרוּר וּמְנֻוָּל. לֹא אֶסְלַח לוֹ לְעוֹלָם.

יַלְדָּהּ שֶׁלִּי,
בְּכָל דּוֹר וְדוֹר קָמוּ עָלַי לְכַלּוֹתַי
וַאֲנִי הִצַּלְתִּי עַצְמִי מִיָּדָם

______________________________________________________________________________
טלי עמיר אזולאי
אהבה זה דבר יחסי
היא אמרה לו.
אפילו איינשטיין כנראה
לא הצליח להתאהב באמת.
חוץ מאשר בנוסחה שלו
והידיעה שבלעדיה
העולם לא קיים, בהחלט.

כי לב ועוד לב
הם לא שניים,
אלא מגרש משחקים שלם.
עם גבר אחד,
אשה או שתיים
וכל מה שביניהם.

ואתה כמו כל דבר אחר,
יום אחד תעלם,
תתפוגג במחוזות השכחה.
ויבוא אחד אחר
שהאהבה שלו, יחסית לפחות,
תהיה הרבה יותר שמחה.

אהבה
זה דבר יחסי
היא אמרה לו.
אז אולי כדאי שתלך.

זה יכאב יום-יומיים
אך כשיבוא האחד ,
יחסית אליך,
הוא יאהב מכל הלב.

ואם פעם תנסה להוכיח,
שיש משהו מוחלט באהבה,
תזכור
שבתחילת הסיפור,
גם אני אהבתי אותך.

_______________________________________________________________________________________

דפנה לביא

הלוואי והייתי ילדה
או לפחות הייתה לי ילדה קטנה
אז לא הייתי צריכה לחפש לי
סיבה
להתרוצץ בין שבילי הגן
לטפס על סולם
לקפץ בין שלוליות
לחזור עם גרביים רטובות

כי ככה זה כשיש לך ילדה קטנה

אז לא הייתי צריכה שום סיבה
לאסוף צדפים בין גלי הים
לקפוץ על חבל
או לשחק בקלאס
כמו ילדה ממש

היום כל שנשאר זה לחלום
לדמיין
איך זה יהיה לנפח בלון
סתם אדום
לקשור אותו בחוט ולטייל
בין ערוגות או סתם בצל
ללכת לשחק קצת בבוץ
חמש אבנים
או חמור ארוך
כמו שילדות פעם מזמן
עשו להם חלמו דמיינו
על צורה של ענן

היום אני כולי בסוג של
קלאסה
ולעתים זה מרגיש לי
סתם באסה או גם קצת
קללהסה.

_________________________________________________________________________________________-
סוד/ אביטל קשת
יֵשׁ לָהּ סוֹד שָׁתוּי בַּבֶּטֶן
לִפְעָמִים הַסּוֹד גּוֹלֵשׁ לַבִּרְכַּיִם
כִּמְפַקְפֵּק

הַסְּחוּס שֶׁלִּי עֲדַיִן לֹא נִשְׁחַק
הַסּוֹד מִתְפּוֹקֵק בְּאָזְנַי
תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה
אֲבָל אֶצְלָהּ הַסּוֹד תֵּכֶף יְנַגֵּב
אֶת הָרִצְפָּה
סוֹד סְמַרְטוּטִי

"נִתּוּחֵי בִּרְכַּיִם כָּאֵלֶּה סוֹפָם בָּעֲרָפֶל"
הַמְּנַתֵּחַ שֶׁלָּהּ פָּסַק

רָצָה אַחֲרֵי הָאוֹטוֹבּוּס
וְהַסּוֹד מְשַׁטֶּה בִּי
תֵּכֶף יִצְנַח
נִיתּוּחִים כָּאֵלֶּה סוֹפָם וַדָּאִי
נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד

_________________________________________________________________________________
אסיף/אוריין קורן
וַתצאי לאסוף רסיסי נשמתך,
להשיב רוחך למקומה
עד רַאשֵי הֵהָרים תהדהד קריאתך
וַתרטוט האדמה
כל חלקיק נשמה שקפא ואַבד
תאמצי אל ליבך החם
למגע אהבה הוא נֵיעֹור ונִרעד
ונגאל מבדידות עולם
אז תראי- כולם נקבצו, באו לך
ופחד ורחב לבבֵך
וידעת כי הרטט הזה הוא שלך
ושַלמו ימֵי אֵבלֵך
______________________________________________________________________________________
מנקודת בטנה של אם נשאית / סופיה ברג-יהודאי
וכפונדקאית ימי קדם
נאלצת להחליט מעתה,
להיות נושאת רעיון נשגב – 
להגשים שאיפות לאימהות,
לשאת את המיועד להיות
יורש-האם, המזמינה
במחיר שלה –
שיעבוד רצוני לרצונה.

התחוש ברחמיה הנשיים?
באחוות הרחם?
את כאבי במסירת הגוף,
עבור פת-לחם?

כפויה, כבלהה
וחלום בלהותיי מתממש
לא אלטף בבטן,
לא אחשוב על שם ליורש.
ידי אישה מתמלאות, נשגבות
וידיי בפרוטות, ריקנות.
אשאר רק סמל ניצחון על עקרותה,
בעלי הממון מול מחוסרי הברירה.

________________________________________________________________________________________

להיות אישה \ צאלה וייס
הביטי במראה וראי אישה
כל יום תני לה נשיקה
חבקי אותה במילותייך
עטפי אותה במעלותייך
אהבי כל חלק בגופך
אם לא את, מי יאהבך?
הסירי דאגה מליבך
תני דרור לנשמתך
את אישה שלמה
ולך בינה וחוכמה
מלאה את ברכות וחוזק
כובשת לבבות באומץ
בלעדייך אין המשכיות
את היופי בהתגלמות
ראי את השתקפותך
האם ראית מישהי בדמותך ?
את מיוחדת ואין כמותך
אישה,
הביטי באהבה בעצמך
___________________________________________________________________________________________
׳קרקס הקודש של האלוקים׳ /הִילָּה אֶלְמָלֵם
כמו לוליין על חבל דק,
הקהל סביבי כה מרותק.
אני צועדת אט לאט,
הדמעות זולגות בבוז ושאט.

הקרקס שלו, חשוך וקר.
הקהל מולי, כה מנוכר.
אני נחנקת בהיחבא,
ומנסה לזחול עד הקצה.

ובקרקס הזה, מחאו כפיים,
הקהל מחכה לי, שבעתיים.
ואם החבל ישתחרר פתאום,
כך בלי בושה, אפול לתהום.

ואני לוליין על חבל דק,
הולכת אט ובליבי מחנק.
אנ'לא עוברת על החוקים,
בקרקס הקודש של האלוקים.

_________________________________________________________________________________________

מחשבות/בטי גרינברג
לבד מול המסך והחיים שלי
עוברים אל מול עיניי.
כמו סרט בהילוך איטי.
מרוב המחשבות ראשי דואב.

אני מוזגת לי קפה שחור
בספל הלבן עטור פרחים כחולים.
ברדיו מתנגנת מנגינה מוכרת
מאותם ימים.
חושבת מה יהיה. מה התכלית.
ומחליטה לא להחליט.

בחוץ הרוח מייללת
ברד נוקש על חלוני
אני לבד. בבית אין זכר לסופה
שמשתוללת מול ביתי.
אני לבד. יושבת סתם.
ומקשיבה להרהורי לבי.
מחר יהיה כבר יום חדש.

יש זמן עד אז לשכוח
מכל אשר מטריד אותי.
מחר ודאי אמצא את התשובות
לכל השאלות שמנקרות
בלי הפוגה, לכל הבעיות
שמבקשות פתרון.

מחר יהיה כבר יום חדש
והשמיים יתבהרו עד אז.
כך גם אולי מחשבותיי
שלא מרפות ממני ודורשות
את תשומת- לבי.

מחר ודאי אמצא תשובות
לכל השאלות שמנקרות
מחר תהיה לי בודאי סיבה
שוב לחייך. כי החיים יפים.

__________________________________________________________________________________________

לאה צבי (דובז'ינסקי)
תָּמִיד כָּשַׁלְתִּי בִּמְלֶאכֶת יָד,
אֶצְבָּעוֹת חַסְרוֹת תְּשׁוּקָה,
אֵין בָּן בְּעֵרָה,
לֹא בִּסְרִיגָה, לֹא בִּתְפִירָה,
בִּזְהִירוּת לָמַדְתִּי מְלֶאכֶת תְּפִירַת שְׂפָתַיִם,
לְהַדְּקָן הֵיטֵב, לְהַצְמִידָן לִכְדֵי חָרִיץ בִּלְתִּי נִרְאֶה,
לְסַיֵּם בְּקֶשֶׁר שְׁתִיקָה.
____________________________________________________________________________________________
הביטי וראי – סיגל מגן
בית א:
הַבִּיטִי מִסְּבִיבֵךְ,
הָעוֹלָם פּוֹרֵחַ.
הַבִּיטִי וּרְאִי,
גַּם בְּאוֹר יָרֵחַ

יֵשׁ קֶסֶם בָּאֲוִיר,
יֵשׁ שֶׁפַע שֶׁל פְּרָחִים.
עֲשִׂי לָךְ, אֲהוּבָה,
רַק רְגָעִים שְׂמֵחִים.

פזמון:
לַחֹפֶשׁ אַתְּ נוֹלַדְתְּ,
כָּל יוֹם הוּא מַתָּנָה.
פִּרְשִׂי אֶת הַכְּנָפַיִם,
חַפְּשִׂי בְּכָל פִּנָּה.

מִצְאִי דְּבַר-מָה שָׂמֵחַ,
מִצְאִי לָךְ צוּף מָתוֹק.
חֲיִי אֶת הַחַיִּים
בֵּין פַּרְפָּרֵי הַשְּׂחוֹק.

בית ב:
הַבִּיטִי בְּתוֹכֵךְ,
יֵשׁ בָּךְ זָהָב טָהוֹר.
הַבִּיטִי וּרְאִי –
זוֹרֵחַ בָּךְ הָאוֹר.

יֵשׁ קֶסֶם בְּתוֹכֵךְ,
יֵשׁ שֶׁפַע שֶׁל פְּרָחִים.
עֲשִׂי לָךְ, אֲהוּבָה,
רַק רְגָעִים שְׂמֵחִים.

פזמון: לַחֹפֶשׁ אַתְּ נוֹלַדְתְּ…

בית ג:
הַבִּיטִי לַמָּחָר,
הַבִּיטִי בּוֹ הַיּוֹם.
מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה
הַצְמִיחִי לָךְ חֲלוֹם.

הַצְמִידִי לוֹ כְּנָפַיִם,
הַשְׁקִי בְּאֵגֶל טַל.
הַבִּיטִי וּרְאִי –
אֵיךְ הוּא נוֹסֵק אֶל-עָל.

פזמון: לַחֹפֶשׁ אַתְּ נוֹלַדְתְּ…

_____________________________________________________________________________________

פורשת כנפיים / הילה לביא
פורשת כנפיים כי עכשיו מבינה
מותחת
נמתחת
כי לי ההילה
אל הדרך בה בחרתי עוד הייתי ילדה
בוכייה דומיה כצחוקה של ילדה
קרני שמש חמות
מתנתה של אימא אדמה
זוהי דרכי
מנצנצת באופק תקווה נושנה
משאלה שנדמה
התחזקה התעצמה
פורשת אליה כנפי תשוקתי
סורגת בין חדרי ליבי
אהבה חדשה
נשמה שמצאה את דרכי חזרה
מאירה ופורסת
נלחמת, מתמודדת
צומחת ומתרוממת.
צועדת בן הרגבים החשופים
כפות רגליים מלטפות את האדמה החמה
רוח הגן מפזרת שיערי
אל האופק הרחוק תפילתי נשואה
לכם ההילה
לי הברכה.
___________________________________________________________________________________________
שרון בריין
 
יום אחד אחבק תינוק
או תינוקת
או גם וגם ברבים.
באימוץ, באומנה, בחיבוק לשעה,
או נכדי הקטן, בנו של בני.
יום אחד אחבק שוב תינוק,
ולרגע יהיה הוא שלי.
 
הוא לא יהיה במקום הקטנה שנולדה,
קראה קול חלש של תינוקת קטנה.
לא הספקתי לראותה
כי פחדתי,
כי לא ידעתי,
כי היה מאוחר כשביקשתי.
יום אחד אחבק שוב תינוק.
 
הוא לא יהיה במקום
התינוק הבובתי השקט שנולד.
ביקשתי בזמן לראותו.
כבר לא פחדתי
כבר ידעתי
והספקתי.
יום אחד אחבק שוב תינוק.
_______________________________________________________________________________________

גפני שליין

קבלה               שניהם                     הדור

קדושה              כאחד,                     מזה,

של                   התאחדו                   אף

האהבה,            עם                          עם

כמוה                 הדממה.                  קשה

כטיפוס              אלוהים                    הדרך,

על                     דרכם                      לא

הר                     מברך.                    להם

גבוה.                 שקריהם                 הפחד.

לא                     לא                          אמונה

יראה                  יחשבו.                    תחזק

משם                   נעליים                    דרכם,

נוף                      תואמות                  ליטוף

כה                       לרגליהם,               המלאך

קדוש                    זעתם                    יגביר

בכל                      נספגת                   יעודם.

העולם.                  בדם.                     זיווגם

אם                        זורמים                   יחזק

יעמדו                    שניהם                   לדתם

שם                        יחדיו,                   המשותפת.

השניים,                  גם                       דרכם

זוהר                       אם                      תוביל

אהבתם                  יאבקו.                  לאור,

יסנוור                     שומרת                 מעקה

את                         האהבה                לא

עיינם.                     את                      יצטרכו.

לידו                        צעדיהם,               נפשם

נשמתה,                  חזונם                   תמלא

לידה                       ממרום                 חסרונם.

נשמתו,                   ההר

חוברים                   יוגשם.                    זוהר

באור                       אין                        הרקיע

צוות                       נפלא                     הביתה

יחודם .                    מזה                      ישיבם

חברו                       אין                        יחדיו.

____________________________________________________________________________________
איריס לוי
את מאכילה את הילד שלנו
בצפיחית דבש ישר מהצנצנת.
אני מסתכלת לך בעיניים, גם הוא.
תום אוזניי
מצטלטל אנושות,
הזכוכית המעוגלת
נשברת
לחתיכות.
הילד צורח.

את נועצת בי מבט,
"עיניים שלי את" בעיניים שלי.
תחתינו הפצעים.

הילד שלנו על הידיים שלך
עכשיו על שלי.
במשחק הורדות אני כמוך, אינני
משפילה מבט ממך.

הראית אותי? –
גם אני כאן
גם בי משהו נשבר.

____________________________________________________________________________________-

גָּלִית אבגי- כֹּהֵן
אֲנִי יוֹדַעַת לֶאֱהֹב עִם כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי..
 
לֹא קְצָת, לֹא כִּמְעַט. עִם הַבֶּטֶן כֻּלָּהּ,
וּנְקֻדַּת חֵן אַחַת, בְּכָתֵף חֲשׂוּפָה.
עִם כָּל הַגּוּף אֲנִי בָּאָה לְכָאן.
לֹא בְּעֵרֶךְ. לֹא אוּלַי. מֵאָה אָחוּז,
חֵרוּף גּוּף.
כָּךְ וְרַק כָּךְ, אֵדַע אוֹתְךָ וְלֹא אַחֶרֶת.
כָּךְ, תָּבוֹא אֵלַי אַתָּה. בְּמִשְׁקָל שָׁלֵם וְלֹא נוֹצָה.
לֹא חֵצִי, לֹא אוּלַי, לֹא נִרְאֶה, לֹא מָתַי.
תִּהְיֶה פֹּה כֻּלְּךָ, מְדֻשָּׁן מִתְּשׁוּקָה.
מָלֵא תַּאֲוָה, צָמֵא לַמִּיץ שֶׁלִּי, נוֹתֵן מִשֶּׁלְּךָ.
________________________________________________________________________________________
דברי אהבה/דניאל וייל
כשאת מדברת
דברי א ה ב ה
כי דבר יורד על גופך
ולא נותר לך דבר כלימתך
מה שנטשת אז מזמן בשדותיהם של זרים
אין את מפחדת
עירומה
בטן אחוריים צוואר
מלחכת עשבי
חרטה
אז אם את מדברת
דברי אהבה.
______________________________________________________________________________________
לילך בן דרור
כְּמוֹ סוֹדָה-
רֶגֶשׁ קַמָּאִי מְפַעְפֵּעַ, מְעַפְעֶפֶת
אוֹתוֹ כְּעָסִיס חֲלוֹמוֹת.
זֶה שׁוּב פֵּירוּר לֶחֶם – אֲנִי עַל הַדֶּרֶךְ,
בָּאלוֹת זָהָב בַּשָּׂדֶה מִתְנַשְּׁמוֹת.

לוֹחֲשׁוֹת סוֹד דַּרְדַּר לְאָזְני הַפְּקוּחָה,
כִּמְעַט לוֹקקוֹת עַל תְּנוּכי אֵדֵי שְׁמוֹ-
רְאִי מָה אָהַבְתְּ אוֹתוֹ
כִּי בְּכָל יוֹם,
סַקְרָנִית אֶת לַחֲשׁוֹב עַל עוֹד שַׁעַל עִמּוֹ.

______________________________________________________________________________________

נטע מנור
אני המלכה הבלתי מוכתרת של חיי
לראשי כתר של שערות לבנות
ממתח ציפיות ומערכת
כשכל מה שבא לי זה לקום וללכת
אל עצמי אל עתידי
אל מי שאני

אני המלכה הבלתי מעורערת של חיי
אין לי שרביט, רק כפות ידיים
ולא כיסא מלכות, אלא זוג רגליים
שרוצות לזוז לעבר הלוא מוכר והלא ידוע
בכל דקה, בכל שעה, בכל יום, בכל שבוע
וזה בכלל לא משנה מדוע

אין לי נתינים
רק אני
המלכה הבלתי מסופקת של חיי
שרוצה עוד
ורוצה הכל
לראות את מחר ולא את אתמול
לחגוג כל יום חג
גם בתוך ים החול

לא יהיה כאן טקס
ולא חצוצרות
איש לא יכתיר אותי
אין כינורות
רק מים זורמים ממעמקי בארות
כי אני המלכה

______________________________________________________________________________________

כשאבנה את ביתי/ ענת גרי לקריף

כְּשֶׁאֶבְנֶה אֶת בֵּיתִי
לְלֹא תְּרִיסִים אֵבְנֵהוּ
לְלֹא מְחִיצוֹת הָמַרְחִיקוֹת בְּנוּקְשׁוּת
אֶת הָאוֹר הָמְבַקֵשׁ לְלַטֵף
מהָעוֹר הֶחָשׂוּף.

כְּשֶׁאָתָאֵר אֶת בֵּיתִי הָבַּנוּי בְּאוֹזְנֵי זָרִים
מָזְמִין אָתָאֵר אוֹתוֹ לָהֶם
פָּתוּחַ וּמִתְמָסֵר אֶל מָה שֶׁיֵשׁ לָיְקוּם לָתֵת
וְאֶל מָה שֶׁיֵשׁ לוֹ לְקָבֵּל.

כְּשֶׁאָבִּיט בְּבֵיתִי הָבַּנוּי
אֶזָכֵר בָּבַיִת הָהוּא
עוֹטֶה צְלָלִים וְשָׁמוּר
מוּגָף תְּרִיסִים עְַצוּמֵי עֵינַיִים
וּוִילוֹנוֹת מְאוּיָרִים בִּכְבֵדוּת חוֹסְמִים שְׁמוּרוֹתָיו.
וּבְדִמְיוֹנִי, כְּמוֹ בְּבֵיתִי שֶׁהוּשְׁלָם,
אָסִיט אֶת כָּנְפֵי הָחַלוֹנוֹת הָמוּגָפִים
וְאֶקְרָע אֶת מָסַךְ הָוִוילוֹנוֹת הָאוֹטֵם
אָז אֶחְשׂוֹף אֶת הָעוֹר הָכַּמֵהַ לְמַגַע
וְאֶקְרַא לָאוֹר שֶׁיַבוֹא.

________________________________________________________________________________________

טובה הורדי

כשאתה בא לקחת אותי
הסבר לי פנים
קח אותי בדרכי נעם
ואז אתמסר
אלך איתך
לאן שתגיד
ולא אערער
ולא אחתור תחת סמכותך

אל תבוא אלי בכוח
אל תבוא אלי באותות ומופתים
אל תרים אותי אלעל
כגולם אזוק בקליפתו
אזוק בתוך אבוקת אור
עזה
מסמאת
מחרישת אזנים

כי אז אמרה את מצוותך
אאבק בך בכל כוחי הדל
ולא אחדל עד שתרפה
עד שאפול
עד שאצנח כבת שחר

בא אלי בנעם
בא אלי באור הרך
תן לי יד
כשאתה מניף אותי אל על
ונהרתי תתמזג עם נהרתך
וגופי שמאסתי בו
יהיה כולו לך

___________________________________________________________________________________________